my cold evil world!

אז אתמול ישבתי וכתבתי מכתב פרידה למדריכה שלי (כלומר היא לא בדיוק המדריכה שלי) אבל היא מדריכה שהרגשתי איתה הרבה יותר מסתם מדריכה. הרגשתי שהיא כמו חברה שלי.

למה? כי דיברתי איתה על המון דברים וסיפרתי לה על הצרות והבעיות שלי והיא תמכה הקשיבה ועזרה, ואני עזרתי לה לטפל בסוס שלה,

ועכשיו היא עוזבת את החווה כדי ללמוד את לימודי הצמח ועצוב לי שהיא עוזבת, אז לכבוד העזיבה שלה לא רציתי להיפרד ממנה בלי לתת לה משהו, אז פשוט כתבתי לה מכתב מכול הלב והוא יצא לי 4 עמודים.

אז הנה הוא:

מכתב פרידה

אנחנו מכירות בערך שנה, ( עכשיו כבר שנתיים)כשהתחלתי את השירות הלאומי בחווה.

בהתחלה פחדתי ואפילו חששתי.

לא ידעתי מה יהיה איתי ואיך אני  אסתדר ואם אני אצליח לעמוד בדרישות החווה.

אני זוכרת שאז כשהגעתי בפעם הראשונה, את היית האחראית עלינו- בנות השירות.

ואני זוכרת שהשארתי את הטלפון שלי שם במזכירות כדי שתוכלי להתקשר בחזרה.

בימים הראשונים קצת התרגשתי, כלומר כבר הכרתי את החווה אבל אף פעם לא יצא לי באמת לעבוד בה ולטפל בסוסים כמו שטיפלתי  כשהתחלתי לעבוד בשירות הלאומי.

אני זוכרת שתמיד היית עוזרת ובכול צרה ובעיה הייתי יכולה לגשת אלייך ולא לפחד שאני אקבל סירוב או טון זועף מצידך.

גם אם באותו יום או אחד  אחרי לא יכולתי  להגיע בגלל סיבה  כול שהיא ,קיבלת את זה בהבנה  ולא כעסת  ולא ראית בזה הברזה בכוונה.

ואת זה אני חושבת שאני מעריכה מאוד.

נהניתי מאוד גם בהדרכה שלך בשיעורים שלנו בימי חמישי זוכרת? היה רגוע כזה וממש כייף. אומנם סגנון אחר מאשר של אורן אבל היה כייף ובאמת נהניתי ורק חיכיתי שיגיעו ימי חמישי, גם אם זה היה לזמן קצר ואז עומרי או בועז החליפו אותך בשיעורים בימי חמישי.

אבל זאת הייתה תקופה טובה אך קשה אבל בעיקר תקופה שלימדה אותי המון על עצמי, וגם בזכותך ובזכות כולם למדתי דברים חדשים על עצמי ולאט לאט התחלתי להתרגל לעבודה ולמדתי לעבוד נכון ולא להיכנס ללחץ גם אם יש הרבה סוסים על הפרק.

בהמשך כשעזבתי את העבודה כמעט באמצע יוני או סוף יוני (אני כבר לא זוכרת) החלטתי שאני לא עוזבת לתמיד את החווה, כי לא יכולתי לסבול את המחשבה שאני לא אראה את צי'קו שוב בבוקר, אז אמרתי לעצמי שאני אגיע מעכשיו בימי רביעי ואני אטפל בו.

וכך היה.

התחלתי להגיע בימי רביעי, ואני לא זוכרת בדיוק מה קרה או איך קרה שהתחלנו לדבר ואיך נפתחתי אלייך ואיך גם קרה שהתחלתי לעזור לך בטיפול בת'ור אבל אני מניחה שזה לא משנה , יודעת למה?

כי אני פשוט שמחה שזה קרה.

למה?

כי גיליתי מדריכה מדהימה, אדם מדהים שאיתו אני יכולה לדבר ולהיפתח מבלי לחשוש ולפחד שאני אחטוף על הראש ביקורות שליליות וקוטלות.

אומנם לא תמיד היה לך זמן, והבנתי וקיבלתי את זה.

אבל ברוב  הפעמיים כמעט בכולן יצא לנו לדבר המון, ושיתפתי אותך כמעט בחיים שלמים שלי, וגיליתי פשוט מדריכה נהדרת שיודעת להקשיב, לעזור, לתת עצות, לתמוך, ופשוט להיות שם כמעט כמו חברה טובה.

למרות שאת מדריכה, ראיתי בך אני חושבת יותר מסתם מדריכה.

ואני עדיין תוהה מה גרם לי להיפתח בצורה כזאת, כשאני בדרך כלל נמנעת מלדבר עם אנשים שאני לא בטוחה שכדאי לי להיפתח אליהם.

אני מניחה שזה קרה כי הרגשתי שאת אדם שאפשר לסמוך עליו, ולדבר איתו על הכול בצורה נוחה ואת תקשיבי ותביני ותנסי לעזור לפי הידע שלך מהחיים.

מה שקרה לי איתך אני חושבת לא קרה לי כבר המון זמן אף אחד אחר.

אני חושבת גם שאת אולי היחידה אחרי הפסיכולוגית כמובן שאיתה יכולתי לדבר בחופשיות מבלי לפחד שאדם זר שאני לא מכירה יודע כמעט הכול עליי.

לא חשבתי שזה יקרה, וזה פשוט קרה.

נפתחתי , כי כנראה שהרגשתי שאני יכולה מספיק לסמוך עלייך בכדי לשתף אותך בכול הצרות והבעיות שלי.

את אולי המדריכה היחידה בכול החווה שבאמת אכפת לה מהתלמידים שלה ומוכנה גם להקשיב כשהם צריכים אותה.

מה שקרה לי איתך בקטע הזה אני לא חושבת שהיה יכול לקרות עם מדריך אחר.

כי לאחרים יש המון עבודה ופשוט אין להם זמן להקשיב לבעיות האישיות  של התלמידים שלהם.

ואני מניחה שגם אצלך זה היה אותו הדבר, והרבה פעמיים חששתי שאני מכבידה עלייך ואת פשוט לא אומרת כדי לא לפגוע בי, אבל הבנתי שאני טועה ושגם את מרגישה בדיוק כמוני.

ניסיתי כמה שפחות להכביד, אבל כשאני מרגישה פתוחה עם מישהו אני כבר נפתחת עד הסוף ואני לא שולטת בזה עד שמישהו חייב להגיד לי לסתום את הפה.

כמובן שגם התעניינתי לשלומך מדיי פעם, ושאלתי מה שלום התלמידים שלך ומה שלום ת'ור (שאגב אני ממש נהנית לעזור לך לטפל בו).

אני פשוט חושבת שכול מה שקרה כאן הוא דבר טוב לחלוטין.

את באמת אדם מדהים, וחברה טובה, ומדריכה מדהימה! פשוט אין מילים לתאר עד כמה.

הרגשתי איתך שאני באמת יכולה לספר לך הכול ואת פשוט תביני. תביני ולא תנסי בכוח לשנות דרך המחשבה שלי פשוט אולי להראות לי את המצב מזווית ראיה קצת שונה. זווית ראיה שלא חשבתי עליה לפני שדיברתי איתך.

ואני חושבת שזה טוב. אני לא מחפשת אנשים שכול הזמן יגידו לי שאני טועה ולא צודקת ויגרמו לי להרגיש רע.

חשוב לי לדעת שאני יכולה לדבר עם אנשים והם יבינו. יקשיבו. ינסו לפחות לתת עצות משהו שיגרום לי לחשוב ולפעול אולי בדרך קצת אחרת ממה שפעלתי עד עכשיו,

ואצלך מצאתי את האדם הזה- האדם שמקשיב, עוזר, תומך, נותן עצות,

אפילו מצאתי מישהי שאני כמעט יכולה לסמוך עליה גם בעיניים עצומות.

זה נכון אולי שאני לא סומכת על אנשים(זה קשה לי לסמוך על כולם בבת אחת) אבל כמו שכבר אמרתי לך, אני אולי לא סומכת אבל כן מצאתי בך אוזן קשבת שגם אם אני בצרה אני יודעת שאני אוכל לבוא אלייך ולשתף אותך ואז תקשיבי ותביני ותנסי לעזור.

אבל עכשיו הכול נגמר.

החלטת להמשיך בחייך וללמוד את מדעי הצמח.

זה הפתיע אותי האמת, לא אשקר. כבר התחלתי לאהוב את העובדה שאני עוזרת לך עם ת'ור ועל הדרך מדברת איתך, כי זה היה פשוט כייף. באמת כיף. הרגשתי ממש טוב איתך.

וזה מצחיק שנוצר כזה קשר טוב ויפה בינינו כשאת אפילו לא מדריכה שלי באופן קבוע.

אני פשוט ראיתי בך בימים האחרונים לא מדריכה אלה חברה טובה. ממש כך. כי רק לחברות ממש טובות אפשר לספר הכול והן יבינו ויקשיבו וינסו לעזור.

אני רק יודעת שאת תחסרי לי מאוד בחווה, למרות שהרבה פעמיים אני באה לחווה דווקא כדי לשכוח מהבעיות והצרות שלי, אבל כנראה שפשוט הייתי צריכה לספר את זה למישהו, מישהו שאני ארגיש בטוחה איתו, וראי פלא-מצאתי אותך.

הרגשתי פשוט בנוח להיפתח אלייך כי ידעתי בתוכי שאת תקשיבי ותנסי  לעזור לי עד כמה שתוכלי, וכמובן שאני  הקשבתי לך וניסיתי לחשוב על הדברים שאמרת. וברוב הפעמיים זה באמת עזר.

ישנה גם העובדה שלא תמיד הכול היה רע. היו פעמיים שבאתי וסיפרתי לך גם דברים טובים שקרו לי ושמחת. גם אני.

כנראה שבאמת לא הכול רע בחיים. וגם אם כן צריך לדעת לאזן את זה,

להפוך את ה מינוס לפלוס (תזכרי את  המשפט הזה).

ועכשיו כשאת עוזבת את החווה לטובת הלימודים... זה קצת עצוב. אני אתגעגע ואני בטוחה שגם חלק מהתלמידים שלך יתגעגעו.

מדריכה טובה כמוך אי אפשר למצוא ביום אחד. אבל אני מצאתי וראיתי בך כול כך המון, ואני מאמינה שאם קצת אומץ ותושייה תצליחי בלימודים על אף היותם נשמעים  קשים ומעייפים.

אמרתי לך, לי הם נשמעו קשים אבל אם זאת הבחירה שלך להמשך הדרך אז אני מאחלת לך המון בהצלחה בהמשך הדרך! ומחזיקה לך אצבעות שתצליחי בלימודים ותפיקי את המיטב מהם ובעיקר מעצמך.

ואקווה לראות אותך מדיי פעם בימי רביעי כבר רוכבת  על ת'ור אם אני לא אספיק להגיע ולעזור לך לטפל בו.

אפילו אם בימים אלה לא נדבר ונחליף רק כמה מילים, עצם זה שאני אראה אותך יעשה לי טוב בלב ובנשמה.

רק לראות מישהו שאוהבים זה כבר משפר את כול היום.

ואני מאחלת  לך את כול הטוב שבעולם, ושתיהני עם החבר שלך במקסיקו ובניו יורק (היא ענקית ומאוד צפופה אבל מדהימה!) אולי תיראי שם את הגראונד זירו (המקום שבו בונים עכשיו מגדלים חדשים במקום מגדלי התאומים).

ומה עוד אוסיף ואגיד?

אני שמחה שהכרתי אותך ואני שמחה שבזכותך הצלחתי להיפתח ולמצוא מישהי שאני יכולה לדבר איתה ולשתף אותה כמעט בהכול והיא פשוט תבין.

זה משהו שעם אנשים אחרים פשוט לא קורה לי- בעיקר לא עם ההורים שלי.

ועכשיו הנוכחות הנעימה שלך פשוט תחסר בחווה ואני מניחה שלא רק לי. בעיקר לי למען האמת.

וברביעי זאת תהיה הפעם האחרונה שבה אראה אותך, אבל אני מניחה שכול אחד מאיתנו צריך להתקדם בהמשך חייו, ועכשיו את עושה זאת בכוחות חדשים.

הדרך אני מאמינה לא תהיה קלה כי זה הרבה חומר ולימודים אבל אם מספיק תאהבי  ותתחברי לחומר אז הכול יהיה פשוט יותר לא?

בכול מקרה, טיסה נעימה והרבה בהצלחה בלימודים, ואקווה לראותך מידי פעם אם יצא.

תמשיכי להיות מי שאת וללכת אחרי התחושות והלב שלך (זה תמיד מה שאני עושה).

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כמובן שהוספתי את השם שלי +שתי תמונות.

הדפסתי את המכתב ושמתי אותו בתוך מעטפה + שרשרת וביום רביעי אני הולכת לתת לה את המכתב.

שימו שנייה את עצמכם במקום המדריכה, תקראו את המכתב ותגידו לי מה הייתם מרגישים אם הייתם מקבלים כזה מכתב ממני.

שמחים? מאושרים? נדהמים? או כול רגש אחר שעולה לכם בזמן הקריאה של המכתב הזה.

אני דיי מרוצה ממנו ואני מקווה שהיא תאהב אותו וגם אתם.

הלכתי לסיטמצקי היום וראיתי שם את הספר השני של לני טיילור שהזמנתי 'ימים של דם ואור כוכבים' אז אמרתי לעצמי שאין לי כבר סבלנות לחכות עד שההזמנה תגיע כי הספר כבר בחנות!! אז ביקשתי מהמוכרת לשמור לי אותו וכאשר יגיע הספר בהזמנה היא פשוט תוסיף אותו למדף בחנות.

אז היא שומרת לי אותו ביחד עם עוד ספר שראיתי שם.

אני שמחה! ^.^

ועכשיו שיר ממש יפה של פוקימון (חזרתי שוב לאנימה הזאת ולסרטים של פוקימון וזה עושה לי ממש טוב!! כי זאת נוסטלגיה מטורפת מהעבר לחזור שוב לראות את פוקימון! *-* כול כך אהבתי את זה אז, וגם עכשיו אני אוהבת את זה ואפילו יותר מאשר בעבר!)