אני עדיין לא יודעת איך אני מרגישה לגבי הרכיבה אתמול, אז עכשיו אני מנסה לעשות לי סדר במחשבות כדי לראות מה קורה לי שם באמת.
אז ככה:
בבוקר הייתי בחווה, באתי לבקר את צי'קו- הנסיך שלי- הסוס שאני הכי אוהבת *-*,
עשיתי סיבוב חלוקת קוביות סוכר ( סוסים אוהבים סוכר).
בכול אופן הייתי שם עד הצהריים, וסוף סוף ראיתי אתמול את המדריך שלי , אחרי חודש שלם בערך שלא ראיתי אותו. כלומר בערבים הוא היה, אבל בצהריים כשהייתי בחווה הוא לא היה. ואתמול הוא סוף- סוף הגיע.
אז התרגשתי וגם כי הייתי צריכה לדבר איתו ולהסביר לו את המצב שנוצר אחרי הנפילה שבעקבותיה הגעתי לבית חולים לאשפוז.
הסברתי לו שנפלתי ושנחתי חודש ואת כול הסיפור, ושעכשיו צריך להתחיל מההתחלה ולא להתפרע עם מכשולים ודהירות מהירות.
הבעיה היא שאני מרגישה אחרת עכשיו.
אני מרגישה ששוב אחרי חודש שלם של ניתוק מהרכיבה נוצר בי איזה חוסר ביטחון של ילדה שמעולם לא רכבה קודם לכן.
תראו: לפני הנפילה רכבתי כמו גדולה, ולא חששתי ולא פחדתי, וממש נהנתי לירכב.
הביטחון שלי ברכיבה אפשר לומר היה כמעט ' בשמיים'. הביטחון היה יחסית גבוה.
ועכשיו אחרי הנפילה אני מרגישה שחזרתי להתחלה. שהרוכבת ההיא בעלת הניסיון והביטחון נעלמה. מתה.
כי הרגשות שלי היו מעורבים.
וכנראה שבאמת עברתי איזושהיא 'טראומה' נקרא לזה כך, שבגללה אני חוששת שכבר לא אוכל לחזור להיות אותה רוכבת מנוסה ומלאת ביטחון שהייתי לפני הנפילה.
זה מדאיג אותי האמת.
אז אתמול הלכתי לירכב( אחרי חודש שלם שלא רכבתי) ואמרתי לעצמי ' על החיים ועל המוות'.
הרגשתי, פחד, התרגשות, ולחץ ( רגשות שלפני הנפילה לא היו כלל).
ומכוון שהפעם אמרתי למדריך שעכשיו נתחיל לאט לאט בלי לחץ, קיבלתי את הסוס הכי בסיסי שילד מתחיל יכול לקבל.
סוס כזה רגוע ושקט שלא עושה בעיות.
הרגשתי שלקבל את הסוס הזה זה כמו לחזור להתחלה. כאילו מעולם לא רכבתי. ממש התחלה.
אז עליתי עליו והייתי קצת בלחץ האמת.
התחלתי הליכה קלה, ואז עשיתי קצת טרוט ( ריצה קלה) ולקראת האמצע המדריך שאל אותי אם אני רוצה לעשות סיבוב קנטר ( ריצה מהירה או דהירה) אז חשבתי על זה סיבוב שלם, והיו שני קולות:
קול אחד- לא לוותר על הקנטר. להתגבר על הפחד ולעשות את זה.
קול שני- לוותר על הקנטר כי זה מסוכן מדיי ואני לא רוצה ליפול שוב.
ולבסוף החלטתי שלמען הביטחון האישי שלי, להפעם, אני אוותר על הקנטר. אז במקום עשיתי עוד סיבוב טרוט עם מושכות משוחררות.
ונהנתי. כי המדריך גם הרגיע אותי והיה ממש בסדר.
אבל שוב, עכשיו בגלל הנפילה אני צריכה ללמוד מחדש לא לפחד ולעשות הכול עם ביטחון. זה מתסכל. כי אני רוכבת טובה! אני יודעת הכול! ועכשיו פתאום אני מפחדת ומרגישה כאילו מעולם לא רכבתי. זה ממש מבאס.
עשינו גם קורות ( שהם מהוות מכשול) ובהתחלה הסתכלתי עליהן ואמרתי לו ' אין מצב שאני עושה את זה! לא!', ולבסוף עזרתי אומץ,, ועברתי מעליהן פעמיים לפחות. הפעם השלישית לא הייתה טובה ( כנראה מהלחץ והפחד).
בכול אופן הרגשתי קצת מושפלת. זה היה קצת משפיל שכולם רוכבים עושים קנטרים, קופצים, ואני נשארת שוב באותה רמה ומתחילה מההתחלה.
אבל התעלמתי מכול זה, והתרכזתי בחזרה לרכיבה שלי מחדש.
אמרתי לעצמי שזה אולי טוב שנתנו לי את הסוס הכי התחלתי . כי ככה זה נותן ביטחון. כי לחזור אחרי חודש ולקבל סוס קשה זה קצת מפחיד.
אני צריכה להתרגל לירכב מחדש וכדי לעשות את זה, אני צריכה לירכב על הסוסים הכי בסיסים והכי קלים שכול ילד מתחיל מקבל.
הרגשתי שהביטחון שהיה לי ברכיבה לפני הנפילה קצת אבד לי כי שוב פחדתי ונכנסתי ללחץ.
אני מניחה שאחרי שניים -שלושה שיעורים אני אחזור לעצמי שוב ואני ארכב כמו שרכבתי לפני הנפילה (למרות שאני בספק שאני באמת אחזור להיות אותה רוכבת שהייתי).
בקיצור- חזרתי להתתחלה. שוב.
הסברתי גם למדריך שאני רוצה לעשות את הדברים לאט יותר הפעם. בלי לחץ.
והוא הבין.
ואהה הכי הרס אותי אתמול שההורים אמרו לי שאם עוד פעם אחת אני אפול -זהו! הלך עליי! אני לא ארכב יותר בחיים!
ואני אמרתי להם בהלם '' מה!? מה אני יעשה במקום הרכיבה!?''. זה היה פשוט נוראי לשמוע את זה! זה הרס אותי!
אז אמרתי לעצמי שעכשיו אני צריכה להיזהר יותר, כי אם אני אפול שוב... זהו. הסיפור של הרכיבה מבחינתי ניגמר.
הם אמרו לי שאני יכולה לשבור מפרקת, וחס וחלילה למות. הגזמות? מישהו?
נפלתי מלא פעמיים. זאת לא הפעם הראשונה שלי.
במקרה הנפילה הזאת לא הייתה טובה ובאמת חטפתי. זאת לא סיבה להתחיל לפחד שבפעם הבאה שאני אפול אני אשבור משהו.
בכול הפעמיים שבהם נפלתי לא שברתי כלום. מקסימום קיבלתי כמה מכות יבשות וזה עבר.
בכול אופן זה גם הלחיץ אותי.
והמדריך אמר שכאשר אני נופלת אז באמת יש לי נפילות דיי מסוכנות. כלומר שאני נופלת דיי חזק. וזה נכון.
נפלתי המון פעמיים בכול מיני מצבים.
במקרה הפעם זה היה קצת לא טוב. בסדר.
בכול אופן אני מקווה לחזור לעצמי משיעור לשיעור.
אז חזרתי לירכב?
לא יודעת. אני ממש מקווה שיהיה טוב ושהביטחון שאיבדתי יחזור אליי לאט לאט. כי אני ממש לא רוצה לוותר על הרכיבה. אני אוהבת את זה.
ובאסה שזה המצב. שאני צריכה שוב להתרגל ולהתחיל מההתחלה. שלב שלב. מבאס =.=''
סתם שאלה: זה טבעי לחבב מדריך?
כלומר אני לא מאוהבת בו ( לא במדריך שלי במדריך אחר שגם העביר לי שיעור פעם)
אבל אני חושבת שאני מחבבת אותו.
הוא לא 'good boy' אני חושבת שהוא קצת 'bad boy' כזה. יש עליו חוצפה.
אבל הוא רוכב ממש טוב. כמעט בכול פעם שאני באה לחווה והוא עולה לירכב, אני מוצאת זמן כדי לצפות בו.
לא יודעת. אני לא מאוהבת בו ולא אוהבת אותו כי הוא לא המדריך שלי באמת. אולי זאת הדלקות קטנה? או שאני סתם מחבבת אותו?
לא יודעת.
כמובן שלא יהיה כלום. ואני גם לא יודעת אם יש לו חברה או לא. לכן אני לא רוצה סתם לצאת סתם, ולעשות לעצמי פאדיחות.
אז אני פשוט נישארת בכך שלפעמיים אני עוזרת לו, ורוב הזמן אני צופה בו רוכב. זה נחמד. כי אני פשוט מנסה ללמוד ממנו איך לירכב.
אבל תכלס? התגעגעתי לרכיבה מאוד! אני פשוט צריכה לתפוס שוב ביטחון ולהאמין בעצמי שאני יכולה להתגבר על הכול ולירכב מחדש.
אולי לא כמו פעם אבל לאט לאט. פרה פרה XD ( פרה זזה לאט לא?) XD
אני ממש מקווה שאני הקודמת לא הלכה לאיבוד.
אבל כרגע אני מרגישה שהיא אבדה לי. שהיא הלכה לאיבוד, וחזרתי להיות רוכבת מתחילה.
טוב נו, יהיה בסדר.
נבנה שוב את הביטחון משיעור לשיעור.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
