ואוו! לא ידעתי שרגשות יכולים להכאיב לי כול כך עד כדי כך שאני ארצה לצרוח ולבכות.
אני מחזיקה את עצמי כרגע מלא להישבר ולהתפרק.
הרגשות האלה ממש מציפים אותי ומכאיבים לי בחזה ובלב.
הם ממש חזקים!
בחיים לא חשבתי שאוכל להרגיש שוב משהו כלפי מישהו או כלפי המשפחה לי.
רק השאלה היא: האם הרגשות האלה כואבים כול כך כי אכפת לי מהם או שהם כואבים כי הם כואבים באמת וזה מרגיש לא נכון להרגיש כלפיהם משהו?
בכלל בזמן האחרון אני מרגישה נתק משפחתי עצום במשפחה שלי. כאילו לאף אחד כבר לא אכפת מהשני יותר.
כולם עסוקים בעצמם , וכבר לא מתעניינים ולא שואלים.
ולי זה מפריע.
מפריע לי שכולם עסוקים בעצמם ואנחנו כבר לא משפחה יותר.
אלוהים! זה כול כך כואב! זה מרגיש כמו חץ חד וקר בלב שלי.
בחיי שאני עוד שנייה בוכה כאן.
זה ממש כואב וגורם לי להתכווץ בתוך עצמי.
אני מבולבלת ואני לא יודעת אם הרגשות האלה הם רגשות של שנאה אמיתית או אכפתיות כי באמת אכפת לי.
אני לא יודעת.
זה משגע אותי.
אלוהים... זה כואב... כואב כול כך...
זה עוד שנייה שובר אותי ואני לא אוהבת את ההרגשה הזאת. היא נוראית.
בגלל זה אני משתדלת לא להיות רגשנית מדיי כלפי אנשים. מבינים? כי זה מציף אותי ואז אני שוכחת את עצמי לגמרה.
אבל כן אכפת לי. אני פשוט לא מראה את זה ואז אנשים סביבי חושבים שלא אכפת לי ושאני חושבת רק על עצמי.
זה ממש לא נכון!
אופפפ =.=''
זה מכאיב מדי ואני לא יודעת מה לעשות עם הרגשות האלה. זה קורע אותי לגזרים.
מה לעשות?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
