אז בסופו של דבר החלטתי בסוף כן ללכת לחווה. הרגשתי שאני חייבת קצת לברוח ולצאת מהבית.
זה היה טוב כי גם לא היה חם. היה די קריר בבוקר.
וגם התגעגעתי מאוד לצי'קו ( התמונה שלו תופיע בסוף הפוסט).
אז הגעתי לחווה ו...
מסתבר שכול שלושת בני השירות לקחו חופשה אז נישארתי דיי לבד. היו רק שתי בנות שירות.
בכול מקרה הבאתי גזר וקוביות סוכר לכול הסוסים שאני אוהבת.
ואת קוביות הסוכר שנישארו לי הבאתי כמובן לצי'קו שלא הפסיק לנגוח בי עם הראש שלו כדי לבקש עוד, ואני עושה לו '' בסדר צי'קו, בסדר. אתה תקבל. אתה תקבל. בסדר. רגע'' XDDDDDD הוא פשוט מת על סוכר הסוס הזה.
אז הוא קיבל גם גזר וגם קוביות סוכר XD
הבנתי מהבנות שהוא מרגיש טוב יותר וכבר לא ממש צולע. אבל הוא עדיין לא חזר לעבוד. יקח עוד קצת זמן.
סך הכול היה לי נחמד בחווה אבל...
ניסיתי קצת להתרחק ולחשוב, אבל במקום לחשוב , חשבתי רק על זה שאני לא רוכבת במשך חודש שלם.
והמחשבה שעברה בראשי הייתה '' שזה לא פייר שכולם רוכבים ואני לא. אני גם רוצה לירכב''.
כול הזמן חשבתי על זה. והאמת? זה דיי חסר לי שאני לא רוכבת. אני אוהבת לירכב. באמת.
וזה הכניס אותי לדיכאון כשראיתי את כולם רוכבים. כי רציתי גם.
ואז חזרתי הביתה במצב רוח דיי חרא בגלל זה.
ניכנסתי לדיכאון שאני רק באה לחווה אבל יודעת שאני לא ארכב בערב.
היתה לי גם מחשבה לבוא שוב לחווה ( כלומר היום) ב6 לשיעור שלי. סתם להסתכל ולראות איך כולם רוכבים, אבל אז הגעתי למסקנה שזה סתם ידכא אותי עוד יותר מאשר בבוקר. אז לא הלכתי.
אגב אף אחד בחווה לא ידע מה קרה לי ולכן אף אחד לא שאל לשלומי,
אז התנדבתי לספר לכולם מה קרה לי שנפלתי והגעתי לבית חולים ובגלל זה הקפיאו לי את הרכיבה לחודש.
אולי בסופו של דבר זה לטובה, ההקפאה הזאת. אני רק מקווה שזה לא יעשה טראומה או משהו.
לפחות זה רק חודש, ואז כשאני אחזור לירכב לא יהיה לי על מה יותר להיות בדיכאון ועצב.
אני בדיכאון כי אני לא רוכבת.
אני בדיכאון בידיעה שבבוקר אני בחווה אבל בערב אני לא רוכבת.
אני בדיכאון שכולם מסביבי רוכבים ומתקדמים, בזמן שאני לא רוכבת ונישארת מאחור.
אני בדיכאון כי לקחו ממני את החופש לחודש.
אני מקווה שהדיכאון הזה יגמר ושאני אחזור לירכב. זה ממש חסר לי.
רציתי האמת גם לדבר עם המדריך שלי אבל לא הספקתי לראות אותו לפני שהלכתי.
מקווה ברביעי הבא לראות את כולם.
למרות שהרוב לא היו, אני דווקא כן שמחתי לראות את צי'קו שוב. ( לא ראיתי אותו במשך 3 שבועות).
אז אני לא יודעת.
אולי כול המצב הזה הוא לטובה בסוף, אני לא יודעת.
קצת לנוח מהרכיבה ולחזור בכוחות חדשים...
אבל זה גורם לי לדיכאון דיי עמוק. דיכאון דיי קל אולי אבל עדיןי דיכאון.
אני לא יודעת אם אני מענה את עצמי בכך שאני הולכת בבוקר לחווה בידיעה שבערב אני לא רוכבת.
טוב נו, עברו שבועיים בערך,
נישארו עוד שבועיים.
הלוואי שזה יעבור מהר.
ועכשיו תמונה של צי'קו. הנסיך שלי!! המושלם!! *_*
זאת לא תמונה מהיום אבל היא תמונה יפה.
היא מהתחרות שלו אז שהייתה מלפני כמה זמן.
אני שמחה שהוא בחופשה.
שהוא נח קצת מכול התחרויות האלה ששולחים אותם אליו.
כי הוא סוס תחרויות והוא מתחרה כול הזמן.
בכול מקרה הוא פשוט -נסיך מושלם! סוס מושלם ומדהים! באמת!
מושלם או לא מושלם? חסר לכם שאתם אומרים עליו מילה רעה! שאני לא אראה את זה בתגובות! לא רוצה לראות! U.U
האמת שכבר שמתי תמונה שלו בעבר בבלוג.
אני שמה אותה שוב לטובת כול החדשים שהצטרפו בזמן האחרון.
נסיך שלי *~~*''
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
