my cold evil world!

 והשיר השני בפעם הראשונה ששמעתי אותו פשוט לא הפסקתי  לבכות. וגם בכול שאר הפעמים  שבהם שמעתי אותו לא  הפסקתי לבכות.

הוא היה כול כך נכון ואמיתי לדברים שקורים בחיים שלי שלא יכולתי לא לבכות בגללו. לא יכולתי להישאר אדישה.

אבל אחרי זה כבר נירגעתי ממנו, ועכשיו כשאני שומעת אותו אני רק עצובה וחושבת על כמה שהוא ממשיך להיות נכון כול הזמן בחיים שלי.

 הם אולי שני השירים היחידים שמרגישים לי תמיד אבל תמיד הכי נכונים בכול מצב מסובך בחיים שלי.

זה דיי עצוב לא?