כולם בוגדים, כולם משקרים.
אין על מי לסמוך.
אין למי להאמין.
אין במי לבטוח.
אז מה בעצם נישאר לי?
במי אני יאמין?
על מי אני יסמוך?
במי אני אבטח?
כולם כול כך מאכזבים...
אם רק לשנייה אחת בוטחת במישהו, ואז לפתע מסתובבת , ומפנה את הגב שלי, אני מגלה שאותו אדם שבטחתי בו וסמכתי עליו שיקר לי, בגד בי, ובעיקר אכזב אותי.
ודרך אגב... אותם אנשים ממשיכים לאכזב בכול פעם מחדש.
אני מרגישה כול כך לבד.
וזה כול כך כואב! ההרגשה הזאת כול כך כואבת...
הבדידות הזאת.
הייאוש.
העצב.
הדיכאון.
כשאני יודעת שהאדם היחידי שאני יכולה לסמוך עליו באמת ובתמים היא...
אני.
אבל אני טיפשה. באמת.
טיפשה שאני סומכת על כולם,
ומאמינה לכולם.
פשוט טיפשה!
נמאס לי כבר שכולם מאכזבים אותי! אני לא יכולה יותר עם ההרגשה המטונפת הזאת!
למה אנשים לא יכולים להיות נאמנים ולעזור!?
למה לנטוש? למה לעזוב? למה לא להישאר ולעזור!?
מה לעזאזל הבעיה שלכם אנשים!?
כול כך קשה לסמוך עליכם, ולבטוח בכם, ולהאמין לכם, כדי שאחרים בסופו של דבר לא יפגעו!?
יודעים מה אתם?
פשוט מגעילים ורעים!
זה מה שאתם!
ואני שונאת את כולם!
אני כבר לא יכולה יותר להאמין לאף אחד מבלי שהוא בסופו של דבר יאכזב אותי.
למה לעזאזל!? למה זה מגיע לי!?
ככול שאני מצפה יותר כך גדלה האכזבה מאותו אדם שבו נתתי את אמוני וציפיותיי.
אז למדתי לרסן את עצמי, נהייתי אדישה, ואני כבר לא מצפה מאף אחד יותר לשום דבר!
פשוט לשום דבר!
כי אני יודעת שבסופו של דבר כולם יאכזבו אותי.
המצב ממש עצוב מה?
צודקים.
המצב בהחלט עצוב.
עצוב ועגום יותר מתמיד.
קשה לסמוך על אנשים בידע שהם כול הזמן מאכזבים אותך בכול פעם מחדש.
כי תמיד הם יסתירו ממך סודות, ויספרו שקרים,
אבל האם עדיף שקר אכזרי מאמת עוד יותר קשה ואכזרית?
עדיף לשמוע שקר לבן או אמת אדומה כדם שמכה בך כמו רעם ביום בהיר?
מה עדיף יותר?
אני תמיד מעדיפה לספר את האמת. לא משנה אם היא כואבת או לא.
אני לא אוהבת שמשקרים לי.
לפעמיים השקר הוא הרבה יותר גרוע מהאמת.
והאמת סתם כואבת...
אז מה לעזאזל עדיף יותר: לספר שקר או אמת!?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
