זה באמצע כזה. בין סיפור לבין קטע בעקבות שיר שאני שומעת כמעט באופן קבוע.
רציתי לעשות פוסט לספר איך עבר עליי היום הטוב הזה שבאמת היה טוב.
היה טוב מהבוקר עד הערב.
כי חזרתי לחווה אחרי איזה שבועיים בערך... שלא הייתי שם. טיפלתי בצי'קו סוף סוף, וגם השיעור שלי בערב היה ממש טוב.
אבל אין לי כוח לפרט.
ואהה אני עצובה מהעובדה שהפוסט הקודם באמת הוכיח לי שבאמת לא אכפת לכם מאירועים שלא קורים בארץ שלנו.
אירועי ה11.9 הם אולי האירועים הכי חשובים שצריך לזכור! לפחות ככה אני חושבת.
טוב ועכשיו לקטע.
הוא כתוב בגוף ראשון של אחת הדמויות שלי. ויצא 3 עמודים.
פשוט לקרוא מהר אין הרבה מה להבין בו.באמת שלא.
טוב אולי רק קצת.
קריאה מהנה:
נפילה אל החושך!
נפלתי עמוק כול כך שאני כבר לא יודעת עד כמה עמוק הייתה נפלתי.
לא הרגשתי שום דבר. הרגשתי קלילה. מרחפת באוויר ללא כול תנועה או מסה כול שהיא.
אני לא יודעת איך זה קרה אבל זה קרה.
זה לא היה חלום. זאת הייתה המציאות הקשה והמרה שאליה נחשפתי מדיי יום.
התחננתי שלא יעזבו אותי. שלא ינטשו אותי לבדי בשדה הקרב, אבל זה לא קרה.
לא היה עם מי לדבר.
כול פעם מחדש הרגשתי שאני נופלת לאותה תהום עמוקה שאת סופה אני כלל איני יודעת.
כול כך חשוכה ועמוקה שאני פשוט מחכה לסוף שלי.
נמאס לי להילחם בכולם. אין לי יותר הכוחות להיאבק.
נשארו בי עוד קצת כוחות שאותם אני משחררת לטובת המוות.
אני נותנת למוות לעשות את שלו.
אני מחכה שגופי יתנגש בקרקע, ואז ליבי יפסיק לפעום, ואני אמות.
המוות הוא משהו טהור. משהו קסום. אני רואה בו את האור לעולם הבא.
הוא המפתח שלי לבריחה מהעולם הארור הזה.
הוא הצ'אנס האחרון שלי לחיות במקום טוב יותר מהעולם שבו חייתי עד עכשיו.
אני ממשיכה ליפול, מרגישה את הרוח הפורעת את השערות שלי לכול עבר.
הרוח נעימה.
לא ידעתי שהדרך למוות רצופה כוונות טובות...
כלומר לא ידעתי שהדרך למות תהיה נעימה כול כך. ומרגיעה.
כול הדרך למטה עיניי עצומות, ובראשי עוברות מלא מחשבות, טובות ורעות.
כול החודשיים האחרונים עוברים לי כמו סרט רע, ואני מרגישה בחילה.
אני מתאמצת לנשום, ולנשום, עד שאני מצליחה להעביר את תחושת הבחילה הנוראית שהרגשתי עכשיו.
גופי צונח כלפיי מטה לאורך כול הדרך למטה.
אני כבר רוצה למות. אני מייחלת לזה.
לנפילה אל תוך החשכה הנצחית שאולי תיקח אותי למקום אחר. מקום קסום. מקום שקט שבו לא יהיה אף אחד חוץ ממני.
אולי גן עדן? אבל שמעתי שהוא לא קיים. שזאת המצאה של בני האנוש הטיפשים.
אז לאן ייקח המוות את הנשמה המיוסרת והכאובה שלי?
איזה עוד מקום יש אם לא גן עדן?
אולי יש יקום מגביל אחר?
אני כבר לא יודעת.
מוחי עייף ממחשבות, וגופי רפה וחלש מכדי להיאבק במחשבה או זיכרון כול שהוא.
אני לגמרה מוכנה למות.
מוכנה שהמוות יעביר את נשמתי לעולם הבא.
אני ממשיכה ליפול, וליפול, וליפול, וליפול. אין לזה סוף.
האם אי פעם יהיה לזה סוף?
אם לא יהיה הסוף לא אוכל למות.
אני צריכה לפגוע בקרקע בכדי למות. אבל זה לא קורה.
הנפילה אל החשכה עוד ארוכה, ורצופה.
אני לא יודעת מתי היא תיגמר. אם בכלל תיגמר מתישהו.
ואז אני שומעת את קול המוות מדבר אליי ואומר זה עוד לא הזמן שלך למות בת אנוש סוררת.
אני מסרבת לקבל את התשובה הזאת כנכונה ולכן אני עונה חזרה בקול תקיף משלי מה זאת אומרת!? אני לגמרה מוכנה למות! זה לגמרה הזמן שלי! תגאל אותי מהייסורים שלי כבר!
אבל נראה שהוא לא רוצה שאמות, ומחליט להשאיר אותי בחיים עוד קצת.
ואז נופל לי האסימון למה הנפילה הזאת לא מגיעה אל סופה.
הרעיון מכה בי כמו צונאמי של ים סוער.
אני לא נופלת, ומגיעה לסוף כי מלאך המוות חושב שאני עדיין לא מוכנה למות.
הוא לא מסיים את הנפילה שלי כי הוא חושב שמגיע לי צ'אנס נוסף לחיות.
בשביל מה?
בשביל מי?
למה!?
לא מגיע לי צ'אנס נוסף לחיות. אני נוראית.
יש לך משימה שעדיין לא הושלמה הוא לוחש לי בראשי בקול קר ועדין.
משימה שלא הושלמה? מה הכוונה? איזה משימה לא השלמתי עדיין?
חשבתי שתפקידי בעולם הסתיים. יכול להיות שאני טועה?
אני לא מבינה את המוות הזה לפעמיים , תסביר את עצמך מוות! מה הכוונה ב'משימה שעדיין לא הושלמה'? אני שואלת בחדות ובלבול.
ואז אני שומעת אותו עונה לי בחזרה המשימה שלך היא לנצח את אחיך הגדול. עד שלא תעשי זאת לא תוכלי לעזוב את העולם האנושי שלך.
מה לעזאזל הוא אמר עכשיו!? יש לו בכלל מושג כמה פעמיים ניסיתי להילחם מול הדפוק הזה ובכול פעם מחדש הפסדתי!? מה הטעם? המשימה הזאת בחיים לא תושלם, ובגללו אני בחיים לא אוכל לעזוב את העולם האנושי שלי.
איך בדיוק אני אמורה להביס אותו? אני נכשלת בכול פעם מחדש שאני מנסה , אני עונה לו בקול תקיף וקר.
אל תדאגי. אם תתני לי לעזור לך , נוכל לחסל אותו יחד אחת ולתמיד, ואז תוכלי לעזוב את העולם האנושי שלך. הוא אמר לי.
הרעיון נישמע טוב, אני ומלאך המוות נגד הטיפש שחושב שהוא כול יכול. מעניין.
בסדר. עניתי. עשינו עסק.
אם זה מה שיגרום לי לעזוב את העולם הדפוק הזה ולנוע למקום טוב יותר, אני יעשה את זה.
אני מתה פעם אחת לנצח אותו ולחסל אותו אחת ולתמיד. נמאס לי ממנו. לא יכולה יותר לסבול את הנוכחות שלו בבית שלי.
לא אכפת לי להרוג אותו.
אני לא צריכה אותו.
אני לא צריכה אף אחד!
התעוררתי באחת במיטה שלי, והמטרה הייתה ברורה:
להרוג את אח שלי!
היה עצוב לכתוב את זה קצת. כן. כי לפעמיים אני מרגישה בדיוק כמוה. שאני נופלת ונופלת ואני לא יודעת אם הנפילה הזאת תסתיים אי פעם.
זה עצוב קצת.
לשיר שאני מצרפת קוראים ' ליפול לתוך השחור'.
אבל מבחינתי חשכה ושחור זה אותו הדבר כך שזה לא משנה את השמעות של השיר והסיפור.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
