אני משאירה את הכותרת בסימן שאלה אני באמת מקווה לקצת קצת שקט.
היה לי שבוע דיי עמוס מלא באירועים, ואתמול סיימתי את השבוע עם החברות שלי אצלי[ שהיה כייף מאוד אגב].
ועכשיו מתחיל שבוע חדש שבו הפסיכולוגית שלי חוזרת סוף סוף.
יהיה לי עם מי לדבר ולשתף.
אני לא רוצה לכעוס עליה כי זה לא פייר מצידי. היא רק נסעה לחופשה אבל הקול פנימי אומר שאני צריכה לכעוס עליה כי היא עזבה ברגע קריטי שבו דווקא הכי הייתי צריכה אותה.
זה לא בשליטתי זה חזק ממני. אני לא מסוגלת לא לכעוס עליה.
ואח שלי סוף סוף חזר לוינה ל10 ימים והוא אמור לחזור אחרי ראש השנה בערך.
אולי עכשיו יהיה קצת שקט בבית כשהוא לא כאן.
כי מאז שהוא חזר יש רק בלאגנים בבית ומלא צרות ואי איזון.( כלומר שאין איזון בבית הכול מתמוטט).
אני אוהבת שכול הבית רק שלי. שרק אני נמצאת בו בלי כול השאר.
לא יודעת כשהוא נמצא בבית זה מרגיש כאילו... כאילו אני לא חיה לבד ואני צריכה לחלוק את השטח שלי עם עוד מישהו.
אני מעדיפה שהוא ישאר שם. ישבור תראש לבד עם הצרות שלו. שלא יפיל הכול עלינו.
אגב יש מישהו שמכיר את אולם ' קאסה דל סול?'
למה? כי זה האולם שבו סוף סוף הוא החליט להתחתן האידיוט ה'מושלם' הזה =.=''
לא ראיתי את האולם , אבל הוא נישמע יחסית בסדר.
ואוו התאריך של החתונה הארורה הזאת........ שיגעו אותי!!!! >.<''
קודם אומרים לי תאריך סופי ה14.10 סופי,
ואז אומרים לי ה1.11 סופי,
ואז שוב משנים ואומרים לי שיש שני תאריכים:
1. ה4.11
2. ה11.11
כלומר אלה התאריכים הסופיים שבהם האולם בערך היה פנוי.
אז עד עכשיו לא ידעתי מה התאריך הסופי.
ועכשיו אני יודעת.
אז התאריך הסופי הוא:
ה11.11!
תודה לאל.
ושוב אומנם אני לא מעורבת בכלל מכול ענייני החתונה והכספים אבל זה מרגיש לי כאילו אני מעורבת יותר מדיי בחתונה הארורה הזאת.
לא יודעת, אולי זה בגלל שאני דואגת יותר מדיי שזה לא יצליח או יעבוד? ובגלל זה מרגישה מעורבת למרות שאני לא?