my cold evil world!

לא נישאר בי עוד כוח להילחם.

אני לא הולכת למות אבל זה מרגיש כמו מוות.

אני מאכזבת את כולם,

את עצמי אני מאכזבת שאני לא מצליחה ומתמידה בשום דבר שאני רוצה,

את ההורים אני מאכזבת שאני לא מצליחה לגרום להם לקבל אותי כמו שאני

וגם את  הידיד חבר שלי שרוצה ממני משהו שאני לא יכולה לתת לו.

האכזבה  הגדולה היא בעיקר שלי.

אני מרגישה שבר כלי,

מפורקת שבורה.

אין לי יותר בשביל מה לחיות.

אף אחד כבר לא מצפה ממני לשום דבר.

לא ידעתי שאני כול כך זקוקה לייעוץ מהפסיכולוגית שלי.

הטינה כלפיה רק גוברת ויש לי הרגשה שאני אשפוך שם הכול בשבוע הבא.

זאת לא תהיה פגישה נעימה אבל היא בעצמה אמרה שהיא רוצה להכיר את הצד הרע שלי, אז הנה לך.

היא תקבל את כול כולי וכול הרוע שבי שבוע הבא. אם  אני לא אקבל רגליים קרות.

הלוואי שיהיה כבר איזון במשפחה הארורה  הזאת.

שידברים יתחילו להסתדר כבר.

אני לא מסוגלת יותר לחיות ככה!

כולם נוטשים ועוזבים דווקא ברגעים שאני הכי צריכה אותם.

אני לא מצליחה לשמח אף אחד.

אפילו לא  את עצמי.

אז מה הטעם להמשיך לחיות אם אין לי שום מטרה?

אני רוצה להיעלם מכאן ולא לחזור.

לעולם!!!