הבלוג גם בכתובת ~ www.jonas.col.li

הבטחתי את הפרק וקיימתי. מוקדש לאור, ממש כמו השיר והתמונה ב"Photo of the week"- מזלטוב ♥

פרק שישי - Coma.

מנקודת המבט של ג'ו.

פקחתי את העיניים. יכולתי לראות בטשטוש את קוו מנחם את אמא וג'ס, את ניק בוכה ליד מיטה לבנה, ואת אבא ופרנקי עומדים בצד, כשאבא מסביר לפרנקי מה קורה. נראה שאף אחד מהם לא שם לב שהייתי שם- ואני החלטתי להפנות את המבט שלי לאיש ששכב על המיטה. היה לו שיער בצבע עורב, והוא נראה ממש... כמוני?

לא... זה לא יכול להיות. לא יכול להיות שמי שניק בוכה עליו, שאמא בוכה עליו, שג'ס בוכה עליו, הוא אני. ניסיתי להיזכר באירועי היום הקודם, מנסה להיזכר מה הוביל אותי לשם.

"ראיין," אמרתי בשקט. מצאתי אותו- הוא הערים על כולנו. יכולתי לראות את זה בהבעה שלו.

 ג'ואי," חיקה ראיין את ניק. היה לו אקדח ביד- התאפקתי שלא לקחת את האקדח ולירות בו. לעולם לא יחסר עוד מניאק אחד.

הוא הרים את האקדח, ואני לא העזתי להתקרב אליו.

"תעזוב את ניק. הוא נשבר בגללך, אני לא יודע מה עשית לו בחדר- אבל שלא תעז לעשות את זה שוב." אמרתי בשקט. לא צעקתי; ראיתי את הלחץ בעיניו.

"אתה לא מבין? הוא איתי כל הזמן. הוא סובל מכם," הוא לעג. הוא הרים את האקדח, ומלמל משהו.

"מה אמרת?" שאלתי, עם ארס בקולי. מה שזה לא היה, זה לא היה טוב במיוחד.

"ג'וזף, אמרתי - אם ניק סובל, גם אתה תסבול." הוא אמר. נשמע קול ירייה.לא הרגשתי הרבה אחרי זה, רק כאב.

כמובן, הכל באשמת ראיין. אבל אם אני במיטה- במה שנראה כמו תרדמת, איך זה יכול להיות שאני פה, חושב, מדבר איתם?

 התקדמתי אל ניק בשקט, מתחיל לשחק עם התלתלים שלו. אוקיי, יכולתי לגעת בדברים. או לפחות בניק. הוא הסתכל עליי, בעיני השוקלד שלו, עיניים שאיבדו את הניצוץ שלהן.

"ג'ו?"

מנקודת המבט של ניק.

"ג'ו?" שאלתי. הבטתי לסירוגין בג'ו ששכב במיטה, ובנער שעמד מולי. הנער הנהן, ואני רק הסתכלתי עליו בבלבול.

"גם אני לא מבין את זה. איך יכול להיות שאני גם שם וגם פה... לך תדע, אולי הצלחתי לשבט את עצמי תוך כדי תרדמת," הוא אמר בחיוך. לא הצלחתי לשלוט בחיוך שהופיע על פניי -  לא משנה מה קרה, ג'ו תמיד גרם לי לחייך.

"מישהו אחר יכול לראות אותך?" שאלתי בשקט. ג'ו הניד בראשו לשלילה, ואני רק הזמנתי אותו לשבת לידי. ראיתי שאמא הסתכלה עליי כמו משוגע (אם אני הייתי רואה את זה מהצד, גם אני הייתי חושב שאני משוגע), אבל זה לא עניין אותי. ג'ו הניח את ראשו על ברכיי, וסיפר לי איך זה קרה. כמובן- ראיין.

ראיתי שאמא, אבא, פרנקי, ג'סיקה וקווין יוצאים מהחדר. לא ידעתי למה, אבל לא שאלתי. ג'ו הרים את ראשי, והצמיד את שפתיו לשפתיי. העמקתי את הנשיקה, מתמכר להרגשה. ג'ו התנתק ממני, ואני רק צחקתי.

"אני מרגיש כאילו נישקתי רוח רפאים."

  מנקודת המבט של קווין.

ניקי השתגע. כולנו דאגנו לג'ו, אבל הוא התנהג ממש כאילו ג'ו היה שם. כאילו הוא היה ער, צחק איתנו... כאילו שום דבר יוצא דופן לא קרה.

נכנסתי לחדר, מתיישב בכיסא הפנוי שהיה לידו, שלכאורה היה של ג'ו, כשנשמעה צעקה.

"אאוץ'!"

קמתי במהירות והסתכלתי מסביב, כשניק משתדל שלא לצחוק. הרגשתי כאילו מישהו נוגע בי.

"ג'ואי, הוא לא רואה אותך," אמר ניק.

"באסה..." מלמל קול מהאוויר. הסתכלתי מסביב, וניק הסביר.

"לא ברור מה קורה. אבל אני יכול לראות ולשמוע אותו, וכנראה שאתה יכול לשמוע אותו."

תודה על ההסבר הלא-מועל-בעליל-שלא-חידש-לי-כלום, ניקולאס.

"אם ככה... אז כשנישקת את האוויר, נישקת את ג'ו?" שאלתי את ניק. כבר העדפתי לחשוב שניק הוזה. זה היה יותר הגיוני.

"היי! אני לא אוויר, אלא אם כן אחיך הקטן הוא אוויר," ג'ו צעק ברקע, ואני רק צחקתי. ניק הנהן.

"אם ככה..." אמרתי בחיוך, "מה קורה ביניכם?"

מנקודת המבט של ג'ו.

ניק וקווין מדברים, ואני מנסה להבין מה אני יכול לעשות ומה אני לא יכול לעשות. אני יכול לגעת בניק; אני יכול לדבר איתו ; הוא יכול לשמוע אותי ; הוא יכול להרגיש אותי, בדיוק כמו שאני יכול להרגיש אותו. אני יכול לדבר עם קווין, לשמוע אותו ולהרגיש אותו כאילו היה שם (לצערי הרב, זכיתי לחוות את זה על בשרי), אבל הוא יכול רק לשמוע ולהרגיש אותי- בניגוד לניק, הוא לא רואה אותי.

 אמא, אבא, פרנקי וג'סיקה לא יכולים לראות אותי, לשמוע אותי, להרגיש אותי או כל דבר אחר שהאחים שלי כן יכולים.

וואו. זה היה מוזר יותר משחשבתי.

"אם ככה..." אמר קווין בחיוך, "מה קורה ביניכם?"

אף אחד משנינו לא ידע מה לענות. כלומר, השאלה באמת היתה טובה. מה קורה בינינו? 

"כרגע, אנחנו רק אחים," ענה ניק, מנסה להתחמק מהתשובה. רציתי לצעוק "אנחנו לא יודעים מה קורה, אני רק יודע שלפעמים אני מרגיש מיותר לידו ולפעמים כמו רומיאו!".

אבל כמובן שלא עשיתי את זה. כמובן, שעכשיו הדבר הכי חשוב להבין הוא:  איך אני מתעורר לעזאזל?

I'm so in love that I acted insane
And that's the way I loved you

~~~~~~~~~~~~~~~~~

אז זה הפרק. אני יודעת שהוא לא שווה את ההמתנה, אבל מה לעשותXD

הציטוט הוא מ- "The way i loved you" של טיילור סוויפט (התמכרתי לאלבום שלה). וספיקינג אוף טיילור, ישלי פאנפיק עליה, מוזמנים לקפוץ לבקר~

Fearless

ג'ו פרסם הודעה בטוויטר! ב-2.5 לחמישי (יום השואה-_-) יש לייב צ'אט ב-2:00 לפנות בוקר!

מוזמנים להגיב למטה על שניהם ♥