הבלוג גם בכתובת ~ www.jonas.col.li

פרק שני - Before The Storm

מנקודת המבט של ג'סיקה
אני לא אשכח את המבט הזה. אני לא אשכח את המבט של ג'ו, איך שהוא הסתכל עליי. את המבט של האחים שלו... המבט המופתע שלהם. זה קצת בלבל אותי- בכל זאת, הם לא ראו את ג'ו מנשק מישהי אף פעם? או שאולי זה היה בגלל שהייתי מעריצה, או כי הכרנו בערך עשר דקות... לא רציתי לחשוב על זה.
ג'ו קם. ראיתי אותו הולך יחד עם האחים שלו, משאירים אותי לבד בחדר.

מנקודת המבט של ג'ו
"מה?" שאלתי, מתקיף את האחים שלי, בשניה שנכנסו לחדר של ניק. "מה כבר עשיתי?"
"תן לי לחשוב שניה..."  אמר קווין. "הכרת מעריצה, ותוך עשר דקות אתה מנשק אותה כאילו מחר כדור הארץ הולך להיהרס."
שנינו נעצנו מבטים בקווין. זאת היתה השוואה מוזרה... הרי כולם יודעים שכדור הארץ יחרב באלפיים ושתיים-עשרה, ולא מחר (לא שאני מאמין בזה, כן?).
"אני יודע שזה מוזר," פתחתי, ושני האחים שלי הנהנו (טוב, מישהו ציפה מהם לעשות משהו אחר?), והמשכתי. "אבל כל פעם שאני מסתכל על ג'ס הלב שלי מתחיל לפעום במהירות... אני לא מסוגל לנתק את המבט שלי מהעיניים שלה."

"אתה יודע שהיא תצטרך ללכת בסוף, נכון?" שאל ניק. הם דאגו לי... הם לא רצו שאני אפול, שוב. הם לא רצו שהלב שלי יישבר- שוב. אבל אני בסדר, באמת שאני בסדר. וכמובן- ידעתי שג'ס תצטרך ללכת בשלב מסוים. אחרי הכל, היא לא תוכל להישאר איתנו לנצח.
"אם ככה, אני מציע שתנצלו כל רגע," אמר קווין בחיוך. חייכתי ורצתי בחזרה לחדר, מודה לו בכל ליבי.

ושוב חוזרים לנקודת המבט של ג'סיקה...
ג'ו רץ בחזרה לחדר, מאושר. מה שהם לא אמרו לו שם... זה כנראה עבד. הוא השכיב אותי על המיטה, מצמיד את עצמו אליי. ניתקתי אותו ממני, וקמתי.
"בשביל מה זה היה?" שאלתי בסקרנות. ניסיתי להראות שלא כל כך  התרגשתי, למרות שבפנים צרחתי. כן, חיבבתי אותו. טוב- זה היה הרבה יותר מזה. משום מה... לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו – בלי קשר להיותי ג'ונאסית, כמובן.
"ג'ס," הוא אמר בשקט, כאילו הופתע מהדחייה. "בסוף הסיור הזה... את תחזרי הביתה, ואני אחזור הביתה. יכול להיות שלא נראה אחד את השני יותר- גם אם נדבר, יכול להיות שלא נצליח להיפגש. אני רק רוצה לנצל את השעה הקרובה עד הסוף..." הוא מלמל, נבוך.
דמעה חמה זלגה על לחיי. לחזור הביתה- חלום שכנראה לא ייתגשם. לא לאחת שאין לה בית, לפחות. לא לאחת שלא מצאה את המקום שלה, וזה בטוח לא בסלון של הבית של החברה הכי טובה שלי. הוא שם לב לדמעה, יכולתי לראות בעיניים שלו את הצער.
"הכל בסדר?" הוא אמר. חזרתי לשבת, והוא התיישר.
"כשהייתי קטנה, איך נגיד את זה- ננטשתי. לא מסיבות של חוסר כסף או דברים בסגנון- הייתי טעות, או ככה לפחות אבא שלי אמר בפעם הראשונה שפגשתי אותו. אני לא זוכרת איפה גדלתי בשנים הראשונות – אבל בשניה שהחברה הכי טובה שלי גילתה על זה, בערך כשהייתי בכיתה ב', היא הציעה לי לבוא לגור אצלם- בכל זאת, בית גדול. ההורים שלה הסכימו, ובאתי. כשזכיתי בפגישה אתכם, חשבתי שהכל ישתנה פתאום, שאולי לשעה אני אמצא לאן אני שייכת – אבל אין טעם עכשיו. אני אשאר בלוס אנג'לס עוד קצת, ואחזור לניו – יורק, וזהו." אמרתי. זה הרגיש קצת מוזר בהתחלה- לספר למישהו שאני לא מכירה מה קרה. החברה הכי טובה שלי ידעה- וזהו בערך. זה לא שהתביישתי בזה-  לא רציתי שירחמו עליי. ובדרך כלל, כשאנשים שומעים סיפורים כאלה – הם מרחמים על אחרים.
ג'ו שתק. הוא ניסה לעכל את הסיפור- ואני ניסיתי לחשוב איך לעודד אותו. כלומר, אלה החיים שלי- התרגלתי לזה כבר.

מנקודת המבט של ג'ו. שוב...
לא האמנתי למה ששמעתי. זה לא שחייתי בבועה- ידעתי שמצבים כאלה קיימים. אבל ג'ס? היא לא נראתה ככה. לא ריחמתי עליה – ידעתי שהיא לא תרצה, ראו את זה בעיניים שלה. אז היא תחזור לניו יורק, ואני אשאר פה, עד שיתחיל סיבוב ההופעות. משום מה, התכנית הזאת לא נראתה לי מי יודע מה.
אידיוט! נשמע קול בראשי. אתה לא מבין? לא תצטרכו להיפרד אם ג'ס תעבור לגור אצלכם!
חשבתי על מה שהקול (כן, אין לי שם אחר) אמר. למעשה, אין סיבה שלא. הבית שלנו גדול- בטוח נמצא לה חדר. חוץ מזה, ככה גם לא נהיה רחוקים אחד מהשני.
"אולי תבואי איתנו?" פלטתי. ג'ס הביטה בי בבלבול, לא הבינה למה אני מתכוון. "כלומר, לגור איתנו. יש לנו בית גדול, ו... ככה גם לא נצטרך להיות רחוקים אחד מהשני," הסברתי את עצמי.
ג'ס חשבה על זה לרגע.
"ומה האחים שלך חושבים על זה?" היא שאלה. איך לא צפיתי את השאלה הזאת... האמת שזאת היתה שאלה טובה. רצתי החוצה, מנסה לתפוס את האחים שלי. ראיתי את ניק ואת קווין יושבים ומדברים.
"ניק! קווין!" קראתי. כל אחד שהיה שם יכל לשמוע אותי, אבל זה לא ממש שינה. הם הסתובבו וקמו אליי.
"ג'ו? הכל בסדר?" שאל קווין. סיפרתי להם בקצרה מה שג'ס ספרה לי, והם הנהנו. לא היתה להם בעיה שג'ס תעבור אלינו... עד שמישהו היה צריך להשבית את השמחה. ובמקרה הזה? ניק.
"שאלת את אמא?"
השאלה היתה מוזרה, אבל לא חשבתי על זה. ואחרי שיחת טלפון קצרה, חזרתי לחדר.

-שעה אחרי זה, עדיין מנקודת המבט של ג'ו-
"אז זה החדר שלך," אמרתי בחיוך. ג'ס עמדה מול החדר החדש שלה בהפתעה. היתה לה מזוודה אחת, שבה היא לקחה את כל מה שהיתה צריכה לפני שנסעה ללוס אנג'לס.  או ככה לפחות היא אמרה.
היא נראתה מופתעת מהחדר שלה, ואני רק חייכתי בצד. יצאתי משם, מזמזם לעצמי משהו. שני האחים שלי ישבו בסלון, משתדלים שלא לצחוק. האמת? זה באמת היה דיי משעשע.
במובן מסוים, ג'ס הזכירה לי את מנדי. כן, למי שלא יודע- יצאתי עם מנדי. אבל זה לא היה קשור. ג'ס היתה...

שונה. היא לא התעלפה- לא צרחה, או כל דבר אחר שמסמל מעריצה נורמאלית שרואה אותנו. היא היתה... שונה.
הרגשתי איך כל מה שאני רוצה לעשות זה לעלות ולהיות איתה. ובכל זאת... משהו בי אמר לי להישאר עם ניק, שישב ובהה בטלוויזיה. נשכבתי לידו, מהרהר.
"ג'וזף?" הוא שאל. כמובן, איך לא ציפיתי שהוא ישים לב. טוב, כשאתה יושב ובוהה הטלוויזיה ואחיך נשכב לידך... איך אפשר שלא לשים לב? "הכל בסדר?"
"אה, כן, בטח... למה אתה שואל?"
"כי אתה פה במקום להיות עם החברה שלך."
"אה."
שתיקה השתררה בסלון. לבסוף הנחתי את ראשי על הכתף של ניק, מבולבל.
"אני לא יודע מה קורה... חלק אחד אומר לעלות לג'ס. להיות איתה, לנצל את זה. מצד שני, חלק אחר בי אומר לי להיות עם... מישהו מסוים אחר," אמרתי, מרגיש כיצד הלחיים שלי מקבלות גוון ורוד עמוק. כן, אני ג'וזף אדם ג'ונאס, ואני מסמיק. החלק המוזר בעניין, היה שהסמקתי בגלל אחי הצעיר. מוזר.

קמתי משם ועליתי למעלה אל ג'ס, מנסה להתרחק מהמחשבה.
***

נכנסתי לחדר של ג'סיקה, נסער. מה קורה איתי? למה אני, ג'וזף אדם ג'ונאס, מסמיק בגלל ניק?

 "הכל בסדר?" שאלה ג'סיקה כשנכנסתי לחדר. עניתי לה במלמול לא ברור ונאנחתי. מה אני עושה עכשיו? "משהו קרה?" היא הוסיפה.
"ניק," עניתי בשקט. היא הביטה בי בסקרנות, והוספתי. "הוא מושלם מידי." משפט לא הגיוני, אבל למי אכפת. זה לא שאי פעם הייתי הגיוני.

"אולי תלך לדבר איתו?" הציעה ג'סיקה. פסלתי את הרעיון במהירות- מה אני כבר אגיד  לו? 'היי ניקי, מה נשמע? רק רציתי שתדע שאני חושב שאתה מושלם מידי'. כן... לא יקרה.
היא נעצה בי מבט, ואני ירדתי למטה. שיהיה.

-מנקודת המבט של ניק-
ג'ו ירד אליי. טוב, אף אחד לא הבטיח שזה היה אליי ספציפית, לפחות עד שהוא התיישב לידי.
"הכל בסדר?" שאלתי. הבטתי בו לדקה...ליתר דיוק, בהיתי בו. או משהו בסגנון.
"ניקי..." הוא אמר, אבל אני רק התקרבתי אליו. לא שלטתי בעצמי, לא ידעתי מה אני עושה... ונישקתי אותו. הצמדתי אותו קרוב אליי; בהתחלה הוא הרגיש מבועת, אך לאט לאט הרגשתי איך הוא מתמכר לתחושה... תחושה שגם אני כל כך אהבתי. עצרנו עצירות קטנות לנשימות, אך מהר מאוד ג'ו התנתק ממני.
"מה חשבת שעשית?" הוא שאל בכעס, קם משם. "יש לי חברה! אני לא... אני לא כזה!" אמר ג'ו, ועזב את החדר בסערה, עולה למעלה. האמת שהשאלה היתה טובה-
מה עשיתי?

תודו שלא צפיתם את זה XDDD

חח. פרק הזוי.

והתרגום של ברנינ' אפ ממשיך - והפעם... פתיחת הספר: היי, אנחנו האחים ג'ונאס

את התרגומים הקודמים תוכלו למצוא ברשימות בצד. 

היי, אנחנו האחים ג'ונאס

היי כולם, תודה שבדקתם את הספר שלנו. זה כבוד בשבילנו.

אנחנו נרגשים לחלוק אתכם את האוסף הזה של התמונות שלא נראו לפני מעולם, שממחישות את הרגעים והזכרונות האהובים עלינו מהחיים בדרכים. אנחנו מנסים ליידע אתכם במה שקורה על ידי פרסום פוסטים בבלוג שלנו (הערת המתרגמת: הכוונה למייספייס) ולהעלות סרטונים חדשים ליוטיוב, שהכנו במיוחד בשבילכם. עם הספר הזה אנחנו רוצים לפתוח את החיים שלנו כדי שתוכלו לחוות את החוויות שאנחנו חווינו ולחיות איתנו כל יום בדרכים.
בדיוק כמו הקליפ של "When you look me in the eyes", שבו אנחנו מראים מה זה לחיות בדרכים, הספר הזה מראה רגעים בלתי נשכחים ואינטימיים עם המשפחה ועם המעריצים, על הבמה ומאחורי הקלעים. אתם יכולים לראות את האושר שאנחנו מרגישים כשאנחנו רואים את המעריצים שלנו- אתם הסיבה שאנחנו עושים מה שאנחנו עושים. אנחנו לא רוצים לפספס אפילו לא הרפתקה קטנה, בחיים המשוגעים האלה שלנו.

הדבר תפס תאוצה בפברואר 2007, כשחתמנו עם "הוליווד רקורדס". הוצאנו את האלבום השני שלנו עם הכותרת-העצמית ("Jonas Brothers") באוגוסט באותה שנה, ובשבוע הראשון אחרי שהוא שוחרר הוא הגיע למקום חמישי ברשימות "200 אלבומים נמכרים ביותר" של בילבורד. היינו עם צוות שראה את הפוטנציאל בנו, וגילינו שהחתימה עם הוליווד רקורדס היתה רק ההתחלה.

הספר הזה מדבר על חצי מהחיים שלנו, וגם קצת על שנה הבאה, והוא כולל רגעים מסיבוב ההופעות "Best Of both worlds" ("הטוב משני העולמות") שבו פתחנו את ההופעות עם חברתנו הטובה, מיילי סיירוס, והסיבוב הופעות הראשון הרציני שלנו- "Look Me In the eyes" ("תסתכלי לי בעיניים"), הרבה כיף ורגעים בלתי נשכחים באמצע.

בנוסף, יש תמונות שלנו מקליטים את האלבום השלישי שלנו - "A Little Bit Longer", כולל ההכנות לסיבוב ההופעות "Burnin' Up", שבו אנחנו עוצרים ב-43 ערים שונות בארצות הברית. אנחנו מקווים שתהנו מההצצה למאחורי הקלעים ומההצצה לחיים שלנו: החיים בדרכים, הצוות שלנו, המשפחה שלנו, וכל האחרים שעזרו לנו להגיע למקום שבו אנחנו נמצאים- במיוחד אתם, המעריצים שלנו.

אתם תראו שאנחנו כמוכם. אנחנו לא שום "זיוף"- אנחנו רק שלושה אחים מניו ג'רזי שזוכים להגשים את החלום שלהם.

אנחנו אוהבים מוסיקה, לטייל ולראות מקומות. אבל בעיקר להתעורר כל יום ולחשוב כמה אנחנו מעריכים ואוהבים את המעריצים שלנו. בלעדיכם, לא היינו בשום מקום. אנחנו לא יכולים לבקש שום דבר מלבד האהבה, התמיכה והאושר שכל אחד מכם נותן לנו. זה בלתי אפשרי להגיד במילים כמה אתם חשובים לנו. אז במקום זה, אנחנו נמשיך להופיע כדי שתדעו שאנחנו מודים לכם על כל רגע!

אנחנו רוצים לנצל את ההדזמנות הזאת כדי להציג את עצמנו. יש הרבה יותר מאשר ה"אנחנו" שאנחנו מציגים לכם על הבמה. חשבנו שזה יהיה כיף לחלוק אתכם חלק ממי שאנחנו מחוץ לבמה. למרות שאנשים שמים לב בעיקר למה ששונה בנו, יש בהחלט דברים דומים, כמו הלהט והאהבה שלנו למוסיקה, האהבה שלנו לעניבות או האהבה שלנו והדאגה שלנו למשפחה שלנו ולחברים שלנו. אלה הדברים הכי חשובים בשבילנו.

אוהבים אתכם,

קווין, ג'ו וניק.