אין לי מושג מה לעשות עכשיו,אין לי מושג על מי לסמוך, אין לי מושג איך ממשיכים מכאן, אין לי מושג מה עושים עם חוסר הברירה הזה .
הכל נעשה אצלי בכפייה, המגמות שבחרתי בהן בכפייה, השנה איחור שלי בכפייה, החברים שלי בכפייה, היציאות שלי בכפייה, האישיות שלי בכפייה.אני מצטערת , אבל הכל בכפייה. אני מתעקמת, נשברת, בוכה , צורחת בתוך נתיב שבחרו בשבילי.וכל צעד שאני עושה הוא עוד טעות . אז הנה רשימה של דברים שהייתי רוצה לחזור ולשנות, דברים שהיתיי רוצה לומר וכיוב'
הלוואי ו..:
1.הייתיי חזקה מספיק כדי לומר לאנשים את האמת בפנים , ולא להתלונן מאחורי הגב.
2. הלוואי ולא הייתי עומדת מהצד ומתעלמת
3. הלוואי והייתי אומרת לו.
4.הלוואי והייתי גרה בעיר אחרת .
5. הלואיי והייתה לי יכולת להתבטאות גם בפני אנשים שאני לא מכירה לעומק.
6. הלוואי והיה לי אומץ.
7. הלוואי ולא היה לי פחד מכל דבר בעולם.
8. הלואי ולא הייתה בצנרת של העיניים שלי והייתי בוכה יותר בחופשיות.
9. הלוואי ולא הייתי מוותרת לעצמי.
10.הלוואי ומחר לא הייתי צריכה לראות את כולם בבצפר.
11. הלוואי ולא היה לי אגו כזה גדול.
החלק השני של הפוסט מוקדש לחברה טובה שלי מכיתה ז'. אני רוצה לכתוב לה מכתב.
היי,
את בטח לא חושבת עליי דברים טובים כרגע, את יכולה להתנחם בזה שגם אני לא חושבת עליי דברים טובים כרגע. האמת, אני מבולבלת בקשר אלייך כי את דו-צידית, פעם ככה ופעם ככה , רק שהשנה במיוחד החלטת להראות את הצד האחר שלך, צד שאני לא אוהבת בכלל, ואת לעומת זאת מתה עליו. בכיתה ז' כשכל בנאדם שני ירד לי לחיים את באמת היית שם בשבילי, ולא נטשת אותי למרות מה שאחרים אמרו לך, זה ראוי להערצה, את לקחת אותי פעם ראשונה ליועצת, בזכותך עברתי דברים יחסית בקלות,למרות שלא היה כזה קל, לא לי ולא לך. נפלנו בכיתה על הפרצוף, הכי גרועה בשכבה נראלי , וגם הבצפר שלנו עצמו לא היה משהו,אני זוכרת כשאמרת לי " תתחילי לאהוב את עצמך, תתחילי לקבל את עצמך" אף-פעם לא הסכמתי איתך, עד כיתה ח' , ששם באמת השינוי לטובה באמת.ראוי לומר, הריבים שלנו היו כאסח, ותמיד איכשהוא אני יצאתי הרעה, אבל לא היה לי אכפת, כי העדפתי לראות את הצד הטוב שלך, כי לא רציתי להאמין שאת כזאת. המצב המשיך ככה עד כיתה ט' ,ואז עברנו לתיכון , נכנסנו שוב לאותה כיתה , עם אותם חברות, התחחקנו לתקופה מסויימת , התחלנו להתקרב שוב בתחילת השנה הזו (י"ב) ואת השתנית-דרסטית , וזה חבל כי אני אהבתי אותך כמו שהיית, מצד שני אני לא יכולה לבוא אלייך בתלונות שאת השתנית כשאני בעצמי השתניתי נכון ?
אני אוהבת אותך, בשלב זה אני חושבת שהגיע הזמן לוותר על החברות שלנו, בתור בן-אדם את חשובה לי מאוד, תודה על הכול, אני לא אשכח את זה בחיים כי באמת עזרת לי ברגעי-משבר. אני לא אשכח אותך הישנה, אני לא אשכח את הזיכורנות שלנו הטובים והרעים, אני לא אשכח את תאריך הלידה שלך , אבל את מה שהפכת להיות אני בהחלט אשכח.
לא כ"כ שלך אבל צריך לחתום מכתב איכשהוא
מור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
