so fucking unique

רציתי לספר על הדברים שעליי עברו, על הדברים ששתי העיניים החומות שלי ראו, על הדברים שהאוזניים שלי שמעו, אבל הזיכרון זה דבר בוגדני, יש דברים שהוא פשוט מעלים ממך . את הצבא כבר התחלתי , ברגש שמאל , הטירונות הייתה זוועת עולם , למדתי מזה המון על עצמי אבל, הקורס היה יותר נורמלי, למרות שאני לא יכולה להגיד שהיה כיף, כי פגשתי המון בנות אחרות בגילי , שהתחברו ועשו כיף ושטיות ביחד, ואני לא הייתי חלק מזה ולמה? כי מלא משנה כמה זמן יעבור אני אהיה שונה , מיוחדת , איך שתרצו לקרוא לזה , אבל תדעו משהו על אנשים מיוחדים- הם חיים בבדידות נוראה ולא כי הם בחרו בזה כי זה ככה - כשאדם קצת אחר מהסובבים אותו או מחברים שלו- אוטומטית נוצרת רתיעה

את הסדיר התחלתי ועכשיו נשארו לי שנה וחצי . 
אני מקווה שזה יעבור מהר, לפחות אני עושה יומיות...
השאתה היא מה יהיה בסוף הדרך באמת.

מכירים את המצבים שבהם אתם נמנעים מלחשוב כדי לא להבין שאתם תקועים באותו מקום? 
טוב...אני נמצאת שם .