הדרך שלי קשה מאוד ומפותלת מלאה במלחמות וקרבות קשים , לפעמים יש הרגשה קיצונית של ניצחון-אושר, שמחת חיים, יופי , פתאום הכל מסתדר מעצמו לא צריך להתאמץ יותר יותר מידי , הכל מסתדר מעצמו. מצד שני, יש גם את הצד השני ,הרגשת קיצון של הפסד שאת מיותרת שאת לא חשובה שאת מכוערת שמעולם לא תצליח בחייה.אני לא הדבר הכי יציב בעולם , הכל נגזר מחוסר ביטחון , מחוסר יציבות . ואת האמת הגורם הכי אשם בזה הוא אני - אני נפתחת לאנשים די בקלות, לא קשה להתחבר אליי , ומי שנכנס ללב שלי-טוב קשה מאוד להוציא אותו משם, אני הטיפוס הרגיש והסימפטי.
חברה טובה ונאמנה - עש שאני שולפת ציפרוניים
ולא כדאי לכם להיות שם כשאני ככה , ראשכם עלול להיערף באופן בלתי-צפוי, הלכתי לפסיכולוגית מספר פעמים בחיי , ואז היא אמרה לי בבירור ההפך ממה שחשבתי כל הזמן- אין לך שום הפרעה, את בסדר גמור , המשכתי את השיחות איתה , אבל אף פעם לא אסתכל עליה בעיניים , אף פעם לא אסתכל לאף אחד בעיניים, כי אני פוחדת -פוחדת שיראו מה מסתתר מתחת לעיניים החומות-שחורות שלי , פחד, עצב , היסוס. אין לי אור בעיניים, והם גם ככה כהות . אני לא רוצה שיחשבו עליי דברים רעים , אני לא רוצה שיתסכלו עמוק בתוכי , ויראו את הנשמה הקרועה שלי , את אותו קרע ארור שמפריע לי החיים.
אבל לקרע הזה יש גם יתרונות בזכותו למדתי להיות שונה, לא לשים זין, להיות אמפתית , להיות כנה , לעזור לאחרים כדי שלאף אחד לא יהיה קרע כמו שלי -כי אנשים בלי קרעים הם אנשים שלמים . אני חושבת שהקרע הזה יסגר מתישהוא אולי כשאני אעבור הלאה, אולי בצבא, אולי כשאני אהיה בסביבה שאני אוהבת , אולי כשאני אפסיק לחפש מה חסר ואתחיל להנות ממה יש, דברים שעל הכתב נראים קלים , אבל דפוס התנהגות-במיוחד של מזל שור הוא קשה לשינוי , אני לא אוהבת להיות ככה-תקועה בין שני צידי קיצון ולעולם לא באמצע, אני רוצה להיות שמחה לא רוצה לחייך חיוך מזוייף, אני לא רוצה להיות עצובה רוב הזמן.
כשאני שמחה יוצא ממני המיטב, אני אופטימית, אני חייכנית , אני יפה בתלם, כל אחד שיעבור יתאהב בי בטח , אני רוצה לאהוב בלי מעצורים , אני רוצה לחבק כל ידיד באהבה , לנשק באהבה, אני רוצה לצאת מהקרחון הזה , לשבור את החומות שאני בעצמי בניתי,להפסיק לשפוט אנשים לפי הגזע הדת המין , אז אני מוותרת על הדעה הימנית הקיצונית שלי, ועוברת לאמצע- פתרון חייב להיות , כולנו אנשים בגלל כמה פסיכופטיים שחיים שם לא צריך לריב.
אני רוצה להפסיק לדבר על שינוי ולעשות אותו פעם בחיים , להתחיל לראות אור וחיובי ולא לשמוח לי לאיד שאין אף אחד בבית , כי זה הכי קל, אני רוצה לשמוח עם חברים, חברות , לבכות , לצחוק, לאהוב ולהפגע להוריד את כל ההגנות , לסגור מעגלים ולהמשיך הלאה. אני רוצה לתת ללב שלי לפעום, ואולי הפוסט הזה יצא ארוך, אולי כי דיברתי לעצמי, מאשר אליכם, אולי כי אני צריכה להתחיל להקשיב לכם , אולי אני צריכה לסתום לרגע להקשיב לדעתכם , להביע את שלי , וגם אם יש אי הסכמה להמשיך ולכבד אתכם . כמו שאהרון ברק אמר במאמר שלו "אני לא מסכים עם דעתך , אבל אשלם בחיי לשמוע אותה" .
אני רוצה באמת לעשות את השינוי הזה , אני רוצה להתחיל לחזור הביתה, לבית החם והאוהב שלי, שהוא לא מושלם , יש מריבות והרבה כעסים , אבל אין לו תחליף !.
פעם ראיתי סטטוס שאומר שלכל אדם יש תחליף- אז לא לאף-אחד אין תחליף , כל אחד הוא יצירה חד-פעמית שלא תחזור על עצמה, לכל אחד האישיות שלו , העולם שלו, הדברים שלו, התכונות שלו. כל אחד הוא עצמו בזכות עצמו ולמען עצמו !.
כל יום אני מגלה חדש בעצמי ואני מרותקת לחלק הזה - אני רוצה לחקור את התקשורת הבין-אישית בין אדם לעצמו.
ואחרי כל החפירה , מה עושים בדיעבד?
אני גרה בחור בצפון הרחוק, האוכלוסייה פה לא משהו כל אחד דופק את הפוזות שלו לכל אחד יש את המסיכה שלו, אני את שלי לא יכולה ללבוש יותר היא נסדקה מזמן ועכשיו היא כבר לא יםה , וכולם יוכלו לראות את האמת מאחוריה , אז כנראה בעולם של מסכות אני לא מתאימה, והתחושת אי-שייכות הזאת, הניכור והזרות , הורגות אותי , אני צריכה אהבה .אני צריכה לאהוב את עצמי, ואת אחרים, לאהוב כמו שאני יודעת לאהוב.
ולסיום חפירה כמה שירים מהממים! (שמתארים את מצבי העגום XD )
לאחרונה , עוברת עליי תקופה קשה מאוד, יום אחד אחרי ריב כאסח עם אמא שלי -הלכתי לישון עם דמעות (כרגיל) ואז זה התעורר ואני לא יודעת מאיפה , הרי זה היה רדום הרבה זמן -נזכרתי באותו יום נורא- ביום של התאונה שלי .
אני זוכרת שזה היה בשלהי הגן , זה קרה לפני הרבה שנים לפני בערך 14 שנים (ואם אני טועה שמישהו יתקן אותי-יש סיבה לזה שאני בשלוש יחידות מת' =] ) אני זוכרת שהיתיי ילדה קטנה עם תלתלים חמודים , שיער קצר במיוחד , שמלות בשפע , ובטן שטוחה מלאה בממתקים , יום אחד השתעממתי , ואני מדברת על לפני תקופת הפייסבוק , אז עשיתי מה שכל ילד בזמנו היה עושה כשמשעמם לו , הלכתי לחברה שלי , לבושה לי בססגוניות בשמלה הורודה והחדשה שלי ...הלכתי לחברה שלי ואימא שלה אמרה שהיא בגן שעשועים מעבר לכביש , אמרתי תודה כמו שההורים לימדו אותי , עזבתי את שטח הבית שלה והחלטתי ללכת לגן השעשועים שמעבר לכביש , חציתי את הכביש והסתכלתי לימין ומשאל כמו שהגננת שלי לימדה , והתחלתי ללכת משום מקום, הופיעה מונית שנסעה בלפחות 120 קמ"ש ופגעה בי בכל הכוח , מפה אני לא זוכרת מה קרה , אני רק זוכרת שמצאתי את עצמי על הכביש , מדממת ובוכה , וכל השכנים בחוץ ואבא שלי רץ אליי ומתחיל לצעוק עליי (מבהלה) מה שגורם לי לבכות עוד יותר , מזימינים לי אמבלונס , אני נוסעת לבית חולים ורואה שם תמונה שראיתי בגן , של רקדנית בלט עם פסנתר מעץ , מישהו מנגן בפנסתר , והיא רוקדת , נזק פיזי לא נגרם לי תודה לאל , רק כמה שיפשופים , מישהו כנראה שמר עלי מלמעלה , כי זה לא נראה לי הגיוני שמונית תפגע בילדה בת 4 בכל הכוח ועדיין היא תצא שלמה ובריאה פיזית.
אחרי שחזרתי הביתה , אני זוכרת שאחי הביא לי את כל קלפי פוקימון הזוהרים והקשים להשגה שלו , מוזר חשבתי אני והוא תמיד רבנו עליהם , והוא נתן לי מתנה כדי להדביק באלבום, גם חיבוק הוא נתן לי , דבר שאני והוא לא נוהגים לעשות , אמא בישלה את כל המאכלים שאני אוהבת , האחיות שלי שיחקו לי בשיער ונתנו לי את הקוקיות הכי יפות שלהן . ואני בתור ילדה בת 4 שלא מבינה כלום מהחיים שלא הסיפקה ללחיות לקחתי הכל חייכתי ואמרתי תודה P:
במשך חודש נחתי בבית , לא הלכתי לגן , ובילתי ימים לילות ובקרים במשחק, ואז הגיע עוד יום ארור , היום שהייתי צריכה להעיד במשטרה על מה שקרה , לא אמרו לי שלוקחים אותי לתחנת המשטרה , אמרו לי שלוקחים אותי למקום עם הרבה משחקים , אז הלכתי בהסכמה , משחקים לא מצאתי שם-שוטרים דווקא כן, אני זוכרת שבכיתי ורציתי ללכת הביתה, לשוטר לא היה ממש אכפת בכל זאת , הוא פה כדי לקבל שכר מינימום בקושי ולעוף הביתה , הוא הפחיד אותי , האיש הזה, "הנהג אמרת שרצת לכביש " , "לא רצתי , הלכתי.." "את מוכנה להעיד בשבועה? " "מה זה להעיד בשבועה?" , הוא שאל אותי המון שאלות , וככל שהזמן עבר- ככה רק בכיתי יותר , אבא שלי לא טיפוס רגיש במיוחד והוא היה איתי , הוא רק אמר "תרגעי תעני לאיש הנחמד"...אבל האיש לא היה נחמד בכלל...
וזה מה שקרה, אני עד היום נזכרת ובאלי לבכות, ועכשיו אני כבר בת 18 ,ומבינה דברים שאז לא הבנתי כ"כ , למרות שזה היה לפני הרבה שנים, זאת הייתה טראומה ואני זוכרת הכל כמעט בבהירות , אני מכבדת את החוקים של משרד התחבורה בקשר לילדים, ומציעה לההורים להקשיב טוב, כדי ששום ילד לא יעבור את מה שאני עברתי...ובטח עוד כמה ילדים עברו , אני הייתיי ברת-מזל שנשארתי בחיים כדי לספר על זה ושהחלמתי לגמרי, לא כל הילדים יהיו ברי מזל כמוני, לכל הנהגים תיזהרו , תפעילו שיקול דעת, ילדים הם קטנים ונוטים לרוץ בכביש ..!! אני בתור נהגת עתידית (בע"ה!!) לא אעלה על רכב אם אני עייפה, טרודה או בהשפעת אלכוהול, מציעה לכם לעשות כמוני .
מה קרה לערכים שגדלנו עליהם אהבה, כבוד הדדי , והזכות להיות שונה .
נמאס לי לפתוח את הפייסבוק ולראות מלא בנות מפוצצות את הקיר שלהן בסטוטסים על צניעות כשלהן בעצם יש תמונות באיזה מועדון חצי ערומות כשהכל בחוץ , איך שהן מתלבשות זה עניינן בלבד- מה שהן מציגות לבנים שרואים אותם זה עניינן בלבד. אבל גם ההתנהגות השחצנית שלהן. אבל זה לא רק זה , אני לא רוצה להכליל כי אני בטוחה שלא כולם ככה , אבל ממה שאני ראיתי - בנים היום חושבים רק על סקס. ובנות נכנעות לדרישה התובענית , המגעילה והמזלזלת הזאת , אבל בדיעבד, בהסתכלות לטווח הארוך, עדיף לא להכנע, עדיף להשאר כמו שאת. ואני לא באה להטיף, שיעשו את זה מתי שהן רוצות- כשהן יהיו מוכנות באמת ולא בגלל דרישה של מישהו אחר, שישמו את הסקס במקום הראוי לו-בתוך אהבה מקודשת. היום הורים מרשים לבנות שלהם לחזור ב4 או 5 בבוקר כשהן יוצאות באחת עשרה בלילה, עם חבורת בנים והמון אלכוהול , ואז מתפלאים שהן חוזרות הביתה בהיריון, חינוך מיני ברוב הבתים לא ניתן- בגלל המבוכה או בגלל שהיום פשוט נוח יותר לסתום פיות , ומה שיבוא-יבוא, זאת חשיבה מטומטמת שמביאה רק צרות .
וכאשר באורח פלא , הבנות צנועות ביותר , לא דופקות טונה איפור כמו של ליצן לבית הספר, באות בקוקו , או שיער פזור טבעי- אז הם מרגישות לא יפות ליד הבנות שקמות חמש שעות לפני הזמן ועוד מאחרות כדי להיות יפות כאילו שהן מתכוננות מקסימום לתחרות מלכות היופי .ואם הן מקבלות מחמאה מבן הם מרימות את האף כזה גבוה , אבל אם מישהו אומר להן משהו רע - הן ישר מתרסקות .
אז בנות וגם בנים החוכמה היא לקבל את עצמכם...כל אחד יפה בדרך שלו והיופי הוא בעיני המתבונן ,ויופי פנימי הרבה יותר יפה מיופי חיצוני . תקבלו את השאר , תנהגו איתם באדיבות , ותתחייסו לאחרים כמו שהייתם רוצים שיתחייסו אליכם!!
ובאויירה אופיטימית זו...אלך להתכונן לבגרות במת'
בוקר טוב ובהצלחה לכל הנבחנים היום :)
עריכה : אם כולם היו מקבלים אחד את השני הרבה כאב וצער היו נחסכים מאיתנו... תחסכו מאחרים כאב שאתם לא הייתם רוצים להרגיש :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
