אתם יודעים שכתבתי פעם או פעמיים על ההפרעה שלי ,
אני נורמלית לחלוטין איך שלא תראו את זה , אני גבוה, שחורה, מתולתלת, טיפה שמנמנה אבל הכל בגדר נורמליות, אבל אם תסתכלו על העיניים השחורות שלי לעומק, תבינו.
אני מפוצלת בתוך עצמי, אני לא יודעת לבחור, אני לא יודעת לבחור מי אני .
שקטה או קולנית?
לוחמנית או נכננעת בקלות?
חרוצה או עצלנית?
יפה או מכוערת?
חכמה או טיפשה ?
בוגרת או ילדותית ?
שום דבר אצלי לא מוחלט. כלום.
ועכשיו אני באמת צוללת אל מעמקי הייאוש והדיכאון , ובאמת אין לי כוח להילחם יותר עבור מה שאני רוצה.
אז אני מרימה דגל לבן, תשמחו לכם בצד ותחגגו בריקודים, תשכחו אותי בצד ואני אעלם, כמו שאני יודעת לעשות טוב .
אני אשתדל לא לדבר מעבר לצורך.
אני מסגרת שוב, או שכבר הסתגרתי?אפשר לומר שאתם לא יודעים הרבה עליי, אבל זה בסדר, תמשיכו להתעלם , אני אוהבת שמייחסיים אלי כמו אל אפס , כמו אל כלום, כמו זבל שזרקתם אתמול ושכחתם ממנו.
תודה רבה על זה שאיכזבתם אותי ושגרמתם לי להסתגר, באמת, אין לי מילים להגיד עד כמה אני אסירת-תודה, ואת דופקת ברגעים אחרונים, אין לי כוח כבר לדבר איתך על הבעיה שלנו, לא משנה כמה נדבר , אני תמיד אכעס, ותמיד אתרחק ואת יודעת למה? כי איכזבת אותי בגדול אחרי שהשתדלתי להיות שם בשבילך, אבל העידן הזה נגמר, אני לא חברה שלכם יותר, לא חברה של אף -אחד ממכם.
טוסו לי מהעיניים בהקדם האפשרי, תודה מראש.
כבר לא יקרה חחחח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
