האמת אני אפילו לא יודעת למה אני כותבת את הפוסט הזה,אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה להגיד.
עוברות לי בראש מחשבות ממש לא יפות , ולמרות שאני אוהבת את החברות שלי אחת-אחת, אני ...
מכירים את המשפט "תגידי לי מי חבריך ואני אגיד לך מי אתה?" זה לא תופס במקרה שלי.
החברות שלי לא משקפות אותי, הן נהדרות ואיכתיות אחת-אחת , אני מחפשת איכות אחרת.
אני מוצאת את עצמי תקועה במצב שלא בחרתי, בעצם אני כל הזמן תקועה במצב שלא בחרתי.
אומרים לי "יהיה טוב" אף פעם לא טוב וגם אם זה רק לקצת יש יום- יומיים של אופטימיות וזהו.
הגיוס לצה"ל שמתקרב בצעדי ענק מפחיד אותי עוד יותר, אני לא יודעת מה יהיה שם.
ואולי אני צריכה להשלים עם זה שתמיד יהיו מחלוקות ואי -הבנות , עצבים וריבים בין בני אדם?
אולי אני צריכה להתמקד בצד הטוב?
אבל כל פעם שאני כן מנסה , כל פעם שאני עפה למעלה מישהו מעיף לי סטירה מצלצלת ומוריד אותי למטה.
ואולי אני לא צריכה לנסות בכוח, והשינוי יבוא מעצמו.
מחר אני הולכת לת"א , מקווה שיהיה כיף.
ואולי אני בכלל לא דיכאונית אלא סתם אחת מבולבלת ?
כל הסימני שאלה שצברתי במהלך הפוסט מתרבים, ואין לי אפילו תשובה אחת.
אם תגיבו " רק את יכולה לענות על זה" אל תטרחו, אני יודעת את זה לבד.
אני רוצה לשכב על חוף הים באיזה מקום עם כוס מרטיני ופשוט לשכוח מהכול.
תכף יהיה פסח ואז יהיה לי זמן אולי.
-באלי להיות במצב שלה עם הגוף שלה XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
