לאחרונה , עוברת עליי תקופה קשה מאוד, יום אחד אחרי ריב כאסח עם אמא שלי -הלכתי לישון עם דמעות (כרגיל) ואז זה התעורר ואני לא יודעת מאיפה , הרי זה היה רדום הרבה זמן -נזכרתי באותו יום נורא- ביום של התאונה שלי .
אני זוכרת שזה היה בשלהי הגן , זה קרה לפני הרבה שנים לפני בערך 14 שנים (ואם אני טועה שמישהו יתקן אותי-יש סיבה לזה שאני בשלוש יחידות מת' =] ) אני זוכרת שהיתיי ילדה קטנה עם תלתלים חמודים , שיער קצר במיוחד , שמלות בשפע , ובטן שטוחה מלאה בממתקים , יום אחד השתעממתי , ואני מדברת על לפני תקופת הפייסבוק , אז עשיתי מה שכל ילד בזמנו היה עושה כשמשעמם לו , הלכתי לחברה שלי , לבושה לי בססגוניות בשמלה הורודה והחדשה שלי ...הלכתי לחברה שלי ואימא שלה אמרה שהיא בגן שעשועים מעבר לכביש , אמרתי תודה כמו שההורים לימדו אותי , עזבתי את שטח הבית שלה והחלטתי ללכת לגן השעשועים שמעבר לכביש , חציתי את הכביש והסתכלתי לימין ומשאל כמו שהגננת שלי לימדה , והתחלתי ללכת משום מקום, הופיעה מונית שנסעה בלפחות 120 קמ"ש ופגעה בי בכל הכוח , מפה אני לא זוכרת מה קרה , אני רק זוכרת שמצאתי את עצמי על הכביש , מדממת ובוכה , וכל השכנים בחוץ ואבא שלי רץ אליי ומתחיל לצעוק עליי (מבהלה) מה שגורם לי לבכות עוד יותר , מזימינים לי אמבלונס , אני נוסעת לבית חולים ורואה שם תמונה שראיתי בגן , של רקדנית בלט עם פסנתר מעץ , מישהו מנגן בפנסתר , והיא רוקדת , נזק פיזי לא נגרם לי תודה לאל , רק כמה שיפשופים , מישהו כנראה שמר עלי מלמעלה , כי זה לא נראה לי הגיוני שמונית תפגע בילדה בת 4 בכל הכוח ועדיין היא תצא שלמה ובריאה פיזית.
אחרי שחזרתי הביתה , אני זוכרת שאחי הביא לי את כל קלפי פוקימון הזוהרים והקשים להשגה שלו , מוזר חשבתי אני והוא תמיד רבנו עליהם , והוא נתן לי מתנה כדי להדביק באלבום, גם חיבוק הוא נתן לי , דבר שאני והוא לא נוהגים לעשות , אמא בישלה את כל המאכלים שאני אוהבת , האחיות שלי שיחקו לי בשיער ונתנו לי את הקוקיות הכי יפות שלהן . ואני בתור ילדה בת 4 שלא מבינה כלום מהחיים שלא הסיפקה ללחיות לקחתי הכל חייכתי ואמרתי תודה P:
במשך חודש נחתי בבית , לא הלכתי לגן , ובילתי ימים לילות ובקרים במשחק, ואז הגיע עוד יום ארור , היום שהייתי צריכה להעיד במשטרה על מה שקרה , לא אמרו לי שלוקחים אותי לתחנת המשטרה , אמרו לי שלוקחים אותי למקום עם הרבה משחקים , אז הלכתי בהסכמה , משחקים לא מצאתי שם-שוטרים דווקא כן, אני זוכרת שבכיתי ורציתי ללכת הביתה, לשוטר לא היה ממש אכפת בכל זאת , הוא פה כדי לקבל שכר מינימום בקושי ולעוף הביתה , הוא הפחיד אותי , האיש הזה, "הנהג אמרת שרצת לכביש " , "לא רצתי , הלכתי.." "את מוכנה להעיד בשבועה? " "מה זה להעיד בשבועה?" , הוא שאל אותי המון שאלות , וככל שהזמן עבר- ככה רק בכיתי יותר , אבא שלי לא טיפוס רגיש במיוחד והוא היה איתי , הוא רק אמר "תרגעי תעני לאיש הנחמד"...אבל האיש לא היה נחמד בכלל...
וזה מה שקרה, אני עד היום נזכרת ובאלי לבכות, ועכשיו אני כבר בת 18 ,ומבינה דברים שאז לא הבנתי כ"כ , למרות שזה היה לפני הרבה שנים, זאת הייתה טראומה ואני זוכרת הכל כמעט בבהירות , אני מכבדת את החוקים של משרד התחבורה בקשר לילדים, ומציעה לההורים להקשיב טוב, כדי ששום ילד לא יעבור את מה שאני עברתי...ובטח עוד כמה ילדים עברו , אני הייתיי ברת-מזל שנשארתי בחיים כדי לספר על זה ושהחלמתי לגמרי, לא כל הילדים יהיו ברי מזל כמוני, לכל הנהגים תיזהרו , תפעילו שיקול דעת, ילדים הם קטנים ונוטים לרוץ בכביש ..!! אני בתור נהגת עתידית (בע"ה!!) לא אעלה על רכב אם אני עייפה, טרודה או בהשפעת אלכוהול, מציעה לכם לעשות כמוני .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
