לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני ילדה עם לב שבור



Avatarכינוי: 

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2010

ילדים הולכים מכות


היום כשנסעתי עם אמא שלי לקחת את אחי הקטן מהגן, לא היה לי כוח ללכת איתה אז נשארתי במכונית, מאזינה לגלגל"צ.

לאחר כמה דקות ראיתי כמה ילדים הולכים שם וילד אחד הועף למדרכה על ידי הילדים האחרים וניגב את הנזלת שלו תוך כדי, חשבתי שהם משחקים

או משהו כזה. לא שמעתי מה הם אמרו. המוזיקה הייתה חזקה מדי.

ראיתי שאחד הילדים התחיל לזרוק עליו דברים (ילד שמן ומגעיל, לא תאמינו כמה מגעיל אפילו) בעיקר אבנים.

עדיין לא קלטתי מה קורה, חשבתי שזה בצחוק, אני רואה את זה יום יום הרי, בבצפר (תבינו, החברים שלי אנשי מערות מובהקים).

ראיתי שאותו ילד דוחה בא ומתחיל לאחוז בילד השני (זה שנזרקו עליו אבנים) תוך כדי שחבריו של הדוחה מסתכלים מהצד.

ברגע הזה כבר הבנתי שזה רציני ויצאתי מהמכונית תוך כדי צעקת, "תעזוב אותו! מה אתה חושב שאתה עושה?!"

מההלם הוא כנראה הפסיק לנסות להרוג אותו והסתובב אליי מסביר לי בהיגיון:

"מה מה אני עושה? אני זורק עליו סלעים!".

אני: "למה? הוא ייפצע!"

הוא: "כדי שהוא ייפצע! שיקבר! שימות הבן זונה!"

אני: "אבל זה לא בסדר".

הוא: "מה אכפת לי? מצדי שימות, אמן שימות שיקבר".

בשלב הזה ראיתי שהילד המסכן חומק אל הסימטה, מנסה לברוח כנראה, כולו בוכה.

כבר התחלתי להילחץ מהילד, למרות שברור לגמרי שהוא קטן ממני (לפחות בארבע שנים) הוא היה גורילה.

אז נכנסתי בחזרה לאוטו, אל המוזיקה.

לא הבנתי מה הגורילה אמר אבל זה נשמע כמו: "אל תתערבי בכלל יא זונה" והוא וחבריו פנו בריצה אחרי הילד שניסה לברוח.

לא ידעתי מה לעשות. הרי ברור שאני לא יכולה לרוץ אחריהם, המכונית מופעלת ופתוחה והמפתחות בפנים ואמא שלי עלולה לחזור כל רגע.

אז נשארתי באוטו, רועדת ועצובה, וחיכיתי לאמא.

הרי ברור שהילד המסכן לא יגיד להורים שלו מה קרה במידה והמיני ערסים יתפסו אותו, "נפלתי", הוא יגיד וינסה להסתיר את הסימן חניקה על הצוואר,

"עזבי אותי, כלום לא קרה", הוא יכחיש ויתרחק ממגעה של אמו כשתנסה ללטף אותו.

והגורילות ימשיכו להציק לו. ולילדים אחרים, בידיעה שאף אחד לא ינסה לעצור את זה.

אני יודעת שלא עשיתי הרבה, אבל עשיתי יותר מרוב האנשים שעברו שם, הסיטו את מבטם לצד השני, כאילו כלום לא קרה. כאילו זה משחק נחמד, כאילו הילד לא בוכה ומנסה להיחלץ מאחיזת הבריון.

אני רק מקווה שאם אתם תראו ילד במצב הזה, תעשו (לפחות) את מה שאני עשיתי, עם כמה שפחדתי שהילד יזרוק לי אבן לראש כי זה לא נורמלי שילד בן 11 מאחל למישהו להיקבר.

 

באהבה ובאצבעות שרועדות על המקלדת,

סאמר.

חיבוק עצוב

 

 


 

 

מוזמנים בהחלט להגיב ואפילו להמליץ .

נכתב על ידי , 22/11/2010 19:13  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Not mine ב-24/11/2010 00:25




884
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSummer :] אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Summer :] ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)