הראשון - כשעברתי מרוסיה לישראל, הייתי בת חמש ולפי הזכור לי לא היו לי חברים. בכלל ברוסיה.
גם בגן שהתחלתי ללכת אליו לא היו לי הרבה חברים, כולם היו שם גזענים להחריד למרות העובדה שהם היו בני 4-5.
העובדה שאני רוסיה, ביישנית, לובשת סנדלים עם גרביים ומתקשה לדבר בעברית הפעילה להם משהו במוח משהו שאמר להם:
"תהיו רעים אליה. היא שונה. תהיו רעים".
היו לי רק שני חברים אמיתיים.
ואז התחלתי ללמוד בבית הספר. בכיתה א' הייתה לי חברה אחת (בערך) עד היום אני לא סגורה אם כל שאר הבנות בכיתה היו לא היו חברות שלי או שהייתי פשוט לחוצה וכל כך מודעת לעצמי שחשבתי שאני מציקה לכולם.
השני -ואז בסוף כיתה ג' עברתי למושב. כיתה ד' עברה בתור סיוט. העמדתי פנים שאני חולה כל הזמן והחמצתי את רוב שנת לימודים.
בכיתה ה' הייתה לי מחנכת חדשה. היא הייתה הרבה יותר נוקשה מהמחנכת הקודמת שלי והיא לא נתנה לי ללכת הביתה בכל כך קלות ותודה לאל על זה.
למרות שהתחלתי לשנוא אותה במשך השנים היא השפיעה על החיים שלי והעניקה לי ביטחון עצמי. בכיתה ה' הכרתי 2 חברות שיהיו לי חברות טובות לכל החיים.
לא הייתי כל כך מקובלת אבל ממש לא היה אכפת לי, למרות שלא הייתי מודעת לזה באותו זמן זה כנראה בגלל שהיו לי חברות, בפעם הראשונה בחיי.
שלישי - אז בא המעבר לכיתה ז'.
הייתי מקובלת. ממש מקובלת. בפעם הראשונה בחיי הייתי אחת מהפופולריים. זה הדהים אותי. כולם דיברו איתי, כולם התלהבו ממני, שאני אמות עכשיו אם לא אמרו לי שיש לי עיינים מדהימות לפחות פעמיים ביום.
הרביעי - בכיתה ח' הבית ספר החליט להפוך את הכיתות. החליטו שאחרי סוכות אנחנו נתחיל את הדרך בתור הכיתות החדשות ועד אז נהיה עוד קצת זמן עם הכיתה המקורית שלנו. לא כל כך מקורית האמת, ילדה אחת הצטרפה אלינו ומהרגע שניגשתי אליה ודיברנו והחלטנו לשבת יחד בשיעור מתמטיקה ("איזה קטע! אנחנו ביחד בהקבצה! בואי נשב ביחד!") ומאז אנחנו יושבות בשיעורי מתמטיקה ביחד :)
בכל מקרה, השכבה שלנו הייתה גדולה מדי והיה צריך להוסיף עד כיתה ואם כבר - אז נחלק את כולם.
וככה עברתי לח3. אל הכיתה שבה למדו שתי החברות האלה שלי, שהתחברתי איתן בכיתה ה' ובכיתה הזאת הייתה לי את המחנכת הכי מדהימה בעולם ועוד כמה אנשים מתוקים שגם הם יפכו לי לחברים מדהימים.
בכיתה ט' התחברתי עם עוד כמה אנשים אף אחד מהם לא היה משמעותי במיוחד, חוץ מילדה אחת מקסימה.
החמישי - המעבר לכיתה י'. ערבוב כיתות מטורף, שום דמיון לכיתות הקודמות כל כיתה והמגמות שלה.
התחלתי להיות נחמדה אל אנשים שלא הייתי ממש חברה שלהם, אנשים שרציתי להתחבר אליהם, והפלא ופלא! מעגל החברים שלי התרחב.
נהייתי חברה טוב של הילדים במושב, המון ילדים בשכבה, אנשים מדהימים וחמודים שעזרתי להם והם עזרו לי בחזרה בכל כך הרבה ישירות וכנות שהייתי צריכה להתאמץ לא להתחיל לצווח באושר.
גיליתי את הנוסחא לרכישת חברים, תהיה נחמד ויהיו נחמדים אליך, ואם לא - שילכו להזדיין
תחשבו על זה.
אם אתם מדברים עם מישהו והוא נורא יבש ולא משתף פעולה, מה תחשבו? שהוא ביישן, כמוני? לא! תחשבו שהוא סנוב יהיר ומתנשא שלא רוצה להיות חבר שלכם, זה מה שהייתי לפני השנה, אני מניחה, רק באופן יותר מתון, הייתי סגורה כי פחדתי שאם אפתח לאנשים הם יחשבו שאני מוזרה.
בזכות כל המעברים האלה והאנשים השותפים למעבר, לטוב ולרע, אני מה שאני היום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
