Damn Straight!

אני צריכה הפסקה קצת. 

לפעמים זה מאוד כיף להיות לבד, רק שאני צריכה את זה כל הזמן.

אולי זה פשוט בגלל שאני יודעת להעסיק את עצמי, ואני לא צריכה את החברה כ"בידור".

לפעמים נמאס לי, פתאום הדברים השקטים בחיים שלי נשמעים רועשים והדברים החזקים והרועשים נשמעים נוחים ומתאימים.

אני צריכה להתרחק קצת מאנשים, פגעתי בהם מספיק וכואב לי מאוד שהם לא מבינים למה.

אם פוגעים בי אני מכה בחזרה.

ואז אתם מתפלאים שאתם סופגים ארטילריה ממני כל הזמן.

נמאס, נמאס נמאס נמאס כבר מאנשים שיעשו הכל בשביל קצת רחמים. תשאירו את הרחמים בבית ותתחזקו כבר..

אני לא יכולה יותר לראות את זה, בא לי להקיא. בא לי להרביץ לכם, באמת.

עושים עניין ומתבכיינים מכל דבר. ואני מתעצבנת מזה כי פעם גם אני עשיתי הר מקוץ. למדתי לספוג ולסבול בשקט.

ומי לימד אותי? אני.

ודי כבר לתפוס אותי במילה, חארות.