סוףסוף טוב לי ..

אני מרגישה באמת שאני מאושרת ..

כל הדיכאון הזה הביא עליי את כל החרא .

עכשיו אני מנסה להיות כמה שיותר

אופטימית .. וכמה שיותר שמחה

ולעשות רק מה שבאלי , בלי לשים על אפחד ..

כי כבר נמאס מהדיכאון ..

והדיכאון הזה לא עוזר ורק גורם לי להרגיש

כמה חרא לי ונותן לי להרגיש כמה אני מכוערת .

אתמול היה משו שממש העלה לי תמצברוח ..

פשוט אמרתי לעצמי 'עכשיו אני מאושרת'

ובאמת התכוונתי לזה ..

הלכתי לאיפה שכולם וזה הייתה הרגשה מדהימה ..

הרגשה .. שאוהבים אותי ..

זה היה כ"כ מוזר ..

כיאילו מה עברתי  בגלל הביישנות הזאת ..

וכל המחשבות הדפוקות האלה .

חשבתי כולם שונאים אותי לא התקרבתי לאפחד

ככולם ראו שאני עם פרצוף מבואס וכל מי שמתקרב

אני אדישה אליו ואז זה נראה כיאילו אני שונאת אותם

וככה זה ממשיך ואז כבר אפחד לא התקרב אליי , אני נכסתי לדיכאון

שבאמת שונאים אותי ,

ואתמול באמת שהייתי בהלם .. חשבתי ששוב אני יהיה בצד

אבל חייכתי וצחקתי ודיברתי עם כולם ובאמת שהיה לי טוב .

אולי סוףסוף הפכתי להיות מאושרת ? :)