בסוף החלטתי שבקום כל היום להיות בדיכי לשנוא

את כל העולם , לשנוא את עצמי ..

להגיד כולם שונאים אותי ולהתבכיין כל היום ..

להתחיל לנסות לראות את מה שיש לי , כי כבר התבזבזו לי

הרבה שנים מהחיים שמבקום לשמוח ולנסות לנצל

כמה שיותר טוב , הסתכלתי על הרע ..

החלטתי להיות "המסכנה" בסיפור הזה ..

אז במקום לבזבז את השנים הכי יפות שאמורות להיות לי

אני רק הופכת אותם לחרא ..

אבל השנים האלה לא יחזרו , אז אני מתחילה

לנסות לחשוב חיובי .

וממתי שאני יחשוב חיובי כבר הכל יהיה יותר טוב

והכל יסתדר לאט לאט ,

כבר נשבר לי מהדיכאון המטומטם הזה..

הרבה אנשים התחילו להתרחק ממני קצת כי כל היום אני

עם פרצוף תחת .. מי רוצה להיות עם משהו שכל היום עם פרצוף תחת ?

אף אחד !

במקום לשנוא את עצמי אני צריכה להתחיל לעמוד מול המראה ולהגיד

את יפה ,למרות שאני מתפקעת מצחוק רק מלחשוב על זה

כל פעם שאני מסתכלת במראה אני חושבת "איככ איזה מכוערת , איזה שמנה

לא פלא שכולם שונאים אותך " ולפעמים עולו את לי אפילו דמעות ..

בהתחלה אולי זה יראה לי מוזר ולא אמיתי ..

אבל ככל שאני יעשה את זה יותר .. זה יראה לי יותר טבעי ..

אני חייבת לחשוב חיובי , להפסיק לשנוא את עצמי , להאמין בעצמי , אפילו לאהוב את עצמי .

כי רק ככה יכול להיות לי יותר טוב ,

ואני בטוחה שזה עוד יקרה !