כ"כ נמאס לי כל הזמן להיות במצברוח חרא .. 

גם אם לא קורה כלום , אני כל היום עם פרצוף תחת 

אינלי כוח לאפחד .. באלי רק לשמוע מוזיקה ולישון ..

ואם אני עם אחרים , אני עוד שניה בוכה 

אין לי מושג מה עובר עליי 

ועוד אחרי שאני עם פרצוף תחת שאני ליד כולם .. 

אני מתפלא למה כולם מתרחקים ממני 

מי ירצה להיות עם משהו שכל החיים שלו בדיכאון ? 

אני ככה כבר כמעט שנתיים 

וכל הזמן אני אומרת לעצמי זה סתם תקופה ..

אבל התקופה הזאת לא נגמרת !

אני שונאת את עצמי , אני שונאת את כולם . 

אין לי כבר איך לצאת מזה 

הסתבכתי עם עצמי =\