מבוא: רק כדי לא לשגע את השכל .. כתבתי את הפוסט הזה במשך חודש מקווה שתמשיכו להאמין בעצמכן ;)
פעם עוד היה מהות לבלוג , כשפתחתי אותו לראשונה הרגשתי שאני מתחילה פרק חדש בחיי , כמו שאתה מתחיל לכתוב יומן במחברת חדשה
אתה מרגיש שאתה מתחיל דף חדש ,תקופה חדשה, לא כמו הקודמת , הבלוג בעצם החליף את היומן הקודם שלי , שהחליף את הקודם שהחליף את הקודם.. מעולם לא נהגתי לכתוב ביומן , תמיד היה לי עם מי לחלוק את כל המטענים הרגשיים שהיו לי , לכל אחד יש מטען רגשי שהוא נושא איתו , כמו מזוודה שאתה גורר כל הזמן , מעיקה עלייך תמיד , אז אני מעולם לא הרגשתי כך, אבל עכשיו כשאני חושבת על זה , המטען שלי בעצם היה בכל השומן שלעומת מטענים אחרים , אותו ראו.עכשיו אני כותבת, כבר כולי מיואשת ממש מיואשת מהמצב , מותשת מזה שמהפרעה אחת אני עוברת לשניה ,ולשלישית ולרביעית , אני לא יודעת למה דווקא אני ? למה לי יש הפרעה כזאת וכזאת , עכשיו אני גם בהפרעות, בכל אחד קיים הטירוף שלו , אצלי הוא כבר היה בכל מצב , הכי בריא , הכי לא בריא , הכי מסוכן והכי לא חוקי חחח .. קצת מצחיק כשאני אחשוב על זה בעוד כמה שנים על החלטות מטופשות שעשיתי . אני רוצה להאמין שאני יכולה אחרת , אני אפילו יודעת שאני יכולה אחרת אבל משום מה לא מצליחה לעשות שומדבר בנידון , כשאנשים שמו לב שהתחלתי להרזות כולם אמרו לי שכל הכבוד ומאיפה הכח? כי להם אין את המוטיבציה ... האמת , אין לי מושג.
כשחברה שלי חשפה אותי בעצם להפרעות אכילה ולכל הנושא הרחב הזה הייתי בהתחלה בסוג של שוק , לא הבנתי מזה הייתי תמימה מאוד בעניין הזה , לא ידעתי ממש מזה קלוריות וכמה אני אוכלת ומתי ואיך משפיעים דברים וויטמינים והקאות והכל , הייתי די תמימת דעת בעניין. בזמן שהייתי די בתוך זה לא הבנתי איך זה השפיע עלי ועל החיים שלי , למדתי להכיר את עצמי , לגלות את עצמי ,לדעת מי אני ממה אני עשויה ולאן אני שואפת .
אני יודעת שדברים לא סתם פתאום נעלמים, ההפרעה לא חלפה ,היא בתקופת תרדמת אני לא יודעת ממש מה אבל משהו צריך להבעיר אותה ,ללחוץ על הכפתור האדום שיגרום לזה לקרות .אני לא אחת שעברה הרבה בחיים, לפחות אני לא חושבת ככה, יש לי את כל החים לפני ואני כמו כל מתבגרת טיפוסית חושבת שאחרי כל דבר קטן וזהו הגיע לו סוף העולם .אני לא יודעת מה יהיה עכשיו ,יש ממני כל כך הרבה ציפיות בעיקר בזמן האחרון כשהכל לא הולך כהלכה. אני כבר נשארת חסרת עונים ,לא יודעת מה לעשות .. אני כותבת את הפוסט הזה כבר כמה ימים ואני כל כך מאוכזבת מעצמי כל פעם מחדש, חשבתי אולי אני אדבר עם זה , אבל אני לא יכולה , אני יודעת כמה זה יפגע בי ובאנשים . אני פשוט לא מסוגלת , לא יכולה יותר . נמאס לי לחשוב על זה , אני זוכרת את עצמי חושבת כל יום-כל שעה כל דקה , על איך שאני אוכלת , מה אני אוכלת , ליד מי ,באיזה שעה , כמה אני אוכלת , כמה אני שוקלת לפני ואחרי וכמה זה וכמה זה ולמה ככה וככה וזהו, די נמאס לי , אני לא רוצה מצד אחד להיות ככה, אני רוצה להיות נורמאלית , לאכול ושלאפחד לא יהיה משו בעניין , אני רעבה מתמיד בימים האחרונים, כל כך מאוכזבת שזה נורא ,אני רוצה להתחיל דף חדש , אני יודעת מה אני צריכה לעשות בשבילו , אני סתם מחפשת תירוצים ,אני צריכה ספורט והרבה , באובססיות כמו שהיה פעם , אבל עכשיו בקושי יש זמן ,או שזה בעצם תירוץ. ואני יכולה למצא , אני יודעת שאני יכולה למצא זמן , אני מותשת פשוט , לא רוצה לחשוב על זה .
כולם חושבים שאנורקסיה זו הפרעה שצריך להיות סופר דופר רזה כדי להיות אנורקסית , צריך להיות בתת משקל , מאושפזת באיזה מוסד וצריך לסבול
אבל הנה אני , יושבת לי בבית ומרחמת על עצמי שאני לא כזאת , יודעים מה כאילו ? חולה !
לא יודעת כמה מה לחשוב ..כי אני מנסה , ופשוט לא מצליח לי ! כמה שיגידו שאני נמצאת במצב מושלם- אני לא !
אנשים בעצמם מבלבלים אותי , אומרים שרזיתי , שהשמנתי שאני אותו הדבר , אני סתם מוזרה , שה' יודע מה יהיה איתי
כבר שום דבר לא ברור.
והנה עוד יום עבר , אני חסרת מוטיבציה לחלוטין , אני מדוכאת בגלל כל כך הרבה דברים .
יש לי מסקנות חדשות , בנים הם עם מטומטם כל כך ! הם מבינים טעויות רק אחרי שהם עושים אותם,ולפעמים גם אז חוזרים על אותה הטעות , חושבים שיצא להם מזה משו . הם כל כך טועים !! אבל חדל בנים , אני מתנזרת חחחח !
פרשתתתתתתתתתתתתתתתתתיייייי
סופית ! לגמרי ! עד הסוף! אין לי כבר כח להתמודד עם הדברים האלה , הם גדולים עליי..
אני לא יודעת איך להתמודד איתם , אני לא זוכרת כבר איך התמודדתי איתם לפני זה ? איך איך ? איך לעזעזל שרדתי בעצמי כמו איזה נזיר בודהיסטי על אוויר ,טיפת חסה ודיאט קולה ? איך איך ? זה לא מובןן ליי
אני רוצה לחזור אחורה בזמן ולהשאר תקועה שם .. בערך בתקופה שבין סוף החופש לתחילת שנה ..
לאחר שבועיים שכתבתי את זה בערך..
זה מוחלט
אני מתחילה מחדש , זה קשה , איטי אך זה אפשרי
הבנתי השבוע כמה דברים
המהות של כל ההפרעה, ממה היא נבעה
הרי אין לי רק בעיה אחת , לא חסר לי צרות.. דכאון, הפרעות אכילה שונות, שתייה, גניבות ועוד..
הכל רק בגלל דבר אחד -ההורים שלי
הרצון לרצות אותם ולא לאכזב אותם ם המצב הכלכלי הקשה שקשה לעכל
הכל ביחד
ביחד עם הלחץ של הלימודים פשוט לא מסתדר לי,
כל הריבים הטיפשיים עם אמא שלי בזמן האחרון לא עוזר גם במיוחד
ועכשיו בנושא אחר ,היום בשיעור ספרות (עם המורה הכי אדירה בעולם!) היא טענה שמי שיש לו מטען רגשי וכולו בסיבוכים עדיף לו שלא יסע למסע לפולין כי אז הוא כביכול יאבד את עצמו, ונחשו את האירוניה ,רבתי עם חצי עולם על זה שאני רוצה לנסוע לשם -כי אני באמת חושבת ,או לפחות חשבתי שזה יעזור לי נפשית להתנתק ולהתחבר לעצמי ולהתבגר כי המחזור שלי לא ממהר לבוא , והיא באמת מציעה שלא לנסוע , ואני ממש יודעת שאם היא הייתה מכירה אותי ויודעת את כל הסיפור שלי היא הייתה אפילו אוסרת עלי לנסוע , זה מפחיד בצורה מסויימת לאבד את עצמך.. הרי אני יכולה להשאר בבית במצב הקיים ולחסוך לעצמי הרבה כסף וכאב ראש אז למה בכל זאת אני מחליטה לעשות את זה ?..
אני סובלת מחוסר אמון בעצמי מצד כל כך הרבה אנשים שזה עצוב
והנה אני היום, עוד עם תקווה קטנה לשיפור במשקל 63.4 כאן זה מתחיל וזה רק ירד
כי אני לוקחת את עצמי בידים
כשאני חושבת על זה עכשיו אני קצת סותרת את עצמי ממה שכתבתי לפני כמה ימים
זה רק מראה כמה שאני מבוללבלת =S
טוב אז חזרתי לכתוב קלוריות ,טיפה קשה לשמור ישר אבל אני מנסה ומשתדלת העיקר שחזר העיניין
כי נמאס לי להרגיש כמוני , אני לא מה שהייתי, השתנתי אפילו אני רואה את זה .. זה מעט חסר הסבר אבל ככה זה מרגיש
ובנושא אחרון וחביב .. החברות .. איך אפשר להיות כל כך קרוב לבני אדם ולא לראות סבל בעיינים ? לא הייתי רוצה שיגידו לי מה לעשות אבל במקום מסויים הייתי שמחה לראות קצת התעניינות , כמה צביעות יכולה להיות ?.. מדברים רק עם אינטרסים ,שמועות לאפחד לא באמת מעניין
אבל עכשיו המצב עוד בסדר..
וטיפ אחרון חביב: אחד התענוגות הגדולים בחיים הוא לעשות דבר שאנשים אמרו שאינך מסוגל לו ..
כינוי:
Easily broken
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
