הפעם אני משחררת

כי אין לי ברירה אחרת

עשיתי כל מה שיכולתי כדי שיהיה טוב

תיקנתי את כל מה שאמרת לי לתקן כשגרמת לי להרגיש הכי דפוקה שיש

אבל גם זה לא מספיק לך

וויתרת , אתה לא יכול להתמודד, אתה לא שם

נמאס לי לשמוע את זה

ויותר נמאס לי להסתובב עם התחושה הזו שהסתובבתי איתה בגללך כל החודש האחרון ואולי יותר

הפחד הזה מזה שתעזוב אותי

הפחד הזה שאגיד משהו לא בסדר ושתתהפך עלי

שלא תבין אותי

שנריב

שאתה לא רוצה להיות איתי, לראות אותי, להתקשר אלי

שאתה עושה הכל בכח, כאילו אתה חייב

כאילו הקשר הזה זו מטלה בשבילך

אז באמת למה? 

למה זה שווה אם כבר וויתרת?

זה אפילו לא משנה שעשית את זה יום לפני היומולדת שלי 

לא יודעת אם זה מוכיח שאתה יותר בן זונה ממה שחשבתי

זה בעצם גם לא משנה אם אתה בן זונה או לא

זה משנה התחושות הרעות האלה שאתה מעביר לי בכל הגוף, בראש, איך שאני מדברת עליך עם אנשים, כאילו הקשר הזה לא טוב לי, מעמסה, למה אני צריכה את העצבים הללו? את האכילת סרטים הזו? זה לא מה שמגיע לי אחרי 3 שנים

ולא ככה חשבתי שיגמר הקשר המשמעותי שלי

אבל זה באמת לא משנה כבר איך זה יגמר

העיקר שיגמר כבר ויהיה סוף לתחושה הזו

עדיף להרגיש את הבדידות מאשר כל הזעם הזה, הכעסים, העלבונות, החוסר הבנה שלך שמשגעת אותי ומאמללת לי את היום, את הערב ואת הלילה.

עדיף להרגיש את הבדידות מאשר את הביחד המנוכר והמזויף הזה שאתה נותן לי. את הספקות, החששות, האכזבות מזה שאתה אף פעם לא תשתנה ותמשיך להיות מי שהית כשהכרתי אותך. אני לא מאשימה, אתה פשוט באמת לא יודע אחרת.

ונכון, כמו שכולם אמרו לי ואצטרך להפנים הפעם-

לא להתעסק בכעס ובשנאה אליך

להתעסק בהבנה שוויתרתי על משהו שלא עושה לי טוב לא משנה כמה שארצה אותו

להתעסק בלשחרר ולא להתעמק בלמה, איך , מה אמרתי, מה עשיתי, איך עשית

זה לא משנה שאולי המבחן היום לא ילך כמו שחשבתי

ושהיומולדת מחר תיהיה רחוקה מאיך שדמיינתי

כי אולי אפישהו אני באמת כיוונתי לשם

במקום להגיד את מילות הפרידה הללו שאני לא מסוגלת, אני נותת לך להתפוצץ ולסיים את זה

כי די. גם לי נמאס. גם לי נגמר. גם לי איך כוח לאמלל את עצמי יותר.

גם אני במשך חודשים חושבת על הרגע הזה, שתתפוצץ סופית ותסיים את זה. חושבת על מישהו דמיוני שמבין אותי ועושה לי טוב, באמת אוהב אותי, באמת דואג לי ורוצה שיהיה לי רק טוב, מישהו שבאמת מחבק אותי וגם אומר לי מדי פעם מילות אהבה. לא אתה. אתה לא יודע. אתה קר ומנוכר. והיחס שלך אלי למען האמת הקל עלי באיזשהו אופן, גם אתה הרחקת אותי ושכחתי מה זו היתה "האהבה שלך" מה שמקל על ההתמודדות. כי החור הפעם בחיים שלי קטן מכל הפעמים הקודמות. כי נתתי את כל ליבי ואני לא מצטערת על כלום. קיימתי את החלק שלי בהסכם שלנו, אתה זה ששכחת לקיים את שלך. אז אני לא מצטערת על כלום. אבל אתה הפסדת כלכך הרבה, דברים שלא תקבל עוד. כי נתתי את הצ'אנס האחרון. כלכל הרבה דמעות שפכתי בחודשים האחרונים שאין לי דמעות לפרידה, וגם לא צריכות להיות. כי החיים שלי עכשיו נטולי הרע שהכנסת אליהם, נטולי הרע שבכיתי עליו. אין עוד אכזבות, חוסר הבנה, כעסים.

ולך מצד שני לא תיהיה עוד אהבה כזו ואתה זה שצריך לבכות שלא באמת ניסית.