תקופה שטוב לי בה.

באמת.

בחיים אל תהיי מאוהבת בחבר הכי טוב שלך.

אחרי המון זמן שחיכיתי, הוא הגיע.

ישבנו ודיברנו. המון. כמו שקיוויתי.

והוא התעניין, ושאל.. חייכנו וצחקנו

הזמן עבר מהר, מהר מידי.

והוא סיפר לי שרע לו. ולא טוב לו פה.

וכאב לי עליו, יותר משכאב לי ממה שהוא סיפר

וראיתי בעיניים שלו כמה שהוא עצוב

והרגשתי מבפנים עד כמה קשה לו.

הוא אמר שהיא הכל בשבילו, הוא אמר שהוא לא יודע

מה הוא יעשה בלעדייה.. או לחלופין מה יעשה הלאה

גם היו שתיקות אתמול. ומבוכה.

ורציתי לספר לו ש.. אבל באמת לא יכולתי

אני מתגעגעת אליו באמת. אל מה שהיה לנו פעם

כל מה שנעלם כשהוא נסע

כואבת לי המחשבה שכואב לו. קשה לי להרגיש שרע לו.

יותר מהכל עצוב לי בלב, הידיעה שזה לא משנה לו

שום דבר בעצם. שהוא כבר קבע. שהיא הדבר העיקרי.

שאין אף אחד.. שאין כלום שיותר חשוב.

ואני מבינה את זה, אוליי טוב מידי.

ובכל זאת, המילים שלו לא יצאו לי מהראש..

וכבר יומיים אני מסתובבת עם המחשבה,

שאין לי שום דבר שאני יכולה לעשות בשבילו

ורע לי עם זה. יותר משרע לי על זה שהוא עצוב.