נו מה
זה שאחרי יום ארוך אתה מתיישב לידי מחבק בטירוף ומחייך, לא אומר כלום?
זה שאחרי כל כמה ימים שאני לא יוצרת קשר, אתה מחפש אותי בנרות, לא אומר כלום?
זה שאתה שואל בכל פעם "את תהיי היום?" לא רומז שום דבר?
זה שביום עבודה חם ממש החלטת ללכת איתי מלחמת מים כשאני לבושה בלבן, לא אומר כלום?
זה שאתה מבקש שאני אשאר רק עוד קצת.. גם כשאני ממש חייבת ללכת, לא אומר כלום?
זה שאתה מקפיץ אותי הבייתה כל יום ובכל פעם בלי שאני בכלל אבקש, לא מסמן משהו?
זה שאתה אומר לי שוב ושוב שאני בין הבודדים שאתה מספר לה דברים.. לא אומר כלום?
זה שתשתיק את כולם רק כדי שתוכל להגיד לי משהו חשוב, לא אומר כלום?
זה שאתה אומר לי שאני היחידה שמבינה אותך, לא רומז שום דבר?
זה שחשבת עליי גם כשהיה לך יום נורא, ובאת ותמכת בי כשהיה לי קשה, לא מראה משהו?
זה שתצחק עליי בכל רגע נתון ותגיד "זה כי אני אוהב" לא אומר כלום?
ואחרי כל זה, זה שתגיד לי פתאום באמצע שיחה "חחחח אני מת עלייך!"
באמת, לא יתן כלום... רק אני הפתאטית שלא מבינה?
ואני?
שתמיד פה בשבילך, שתמיד מחייכת אלייך, גם כשאני כועסת. שתמיד תומכת ושולחת אהבה בכל דרך אפשרית
שתמיד מגיעה כשאתה מבקש, שתמיד מקשיבה ומבינה.. שמצחיקה אותך כשאתה עצוב.. שתמיד יודעת מה יעשה
לך טוב על הלב.. שמשקיעה בך את כל מה שיש לי.. רק שתהיה מאושר..
למה אני, צריכה לסיים את הערב בידיעה שאני עוד אחת מ1000 ידידות
שבחיים לא יהיה להן סיכוי איתך? למה אתה זורק כל כך הרבה סימנים
שכנראה שפשוט אני לא יודעת לקרוא.
ניסיתי כל כך הרבה פעמים לעבור הלאה.
למה בכל פעם תגיד משהו מתוק שימיס אותי?
אני שונאת לאהוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LookingFor