התחלתי ללמוד היום ב10, קמתי ב6 עם עצב נוראי והלכתי לחפש מעדן דיאטטי לבוקר. מצאתי את המעדן מווו, הגרסא של טרה למילקי. תמיד רציתי לטעום אותו אז החלטתי לאכול חצי.אבל זה היה כל כך טוב. אז אכלתי הכל. לא אכלתי את תוספת הסוכריות, וכשבדקתי קלוריות ואחוזי שומן גיליתי שזה קצת פחות משמין ממילקי (והו, כל כך הרבה יותר טעים. זה היה פשוט גן עדן. אמנם אני חזירה שמנה, אבל אני חזירה שמנה שמחה) אבל זה לא דיאטטי בכלל.

בבית הספר אמרתי לחברה שלי בחיוך שהבוקר התחיל טוב רק בגלל המעדן שאכלתי בבוקר, והיא צחקקה ואמרה שהיא אכלה בבוקר מעדן 0 אחוז ללא סוכר בטעם וניל בבוקר.

אני לא יודעת למה היא בכלל צריכה לאכול אוכל דיאטטי. היא נראת לי כמו האנשים האלה שלא משמינים. היא עושה המון פעילות גופנית ושומרת על הגזרה בקנאות גדולה, והגזרה שלה מהממת. אני חושבת שהיא צריכה להיות ההשראה שלי.

תצחקו, תצחקו על הילדה ששוקלת 71.4 קילו ומעיזה לאכול מעדן של 8 אחוז שומן בבוקר. אני בונה לעצמי מסגרת וכשאעמוד על הרגליים אהיה בדרך הנכונה למטה. וכשזה יקרה, כולם ינעצו אלי עינים, למעלה. כמה שהדימוי הזה יפה.

טינספו של מיילי, המודל שלי לחיקוי, באופנה, בגישה, במראה. היא כזאת יפייפיה.

כל כך יפה.

(במקרה שלי כדאי לוותר על מה שיש לה ביד)

הלוואי שאני הייתי הולכת ברחוב בחיוך כזה.

דרך אגב, חברה אחרת שלי הציעה לי פרוסת עוגה כי היה לה יום הולדת וסירבתי. לפחות חסכתי עוד התקף חזירות.

דרך אגב II - מה אתם אומרים על הרעיון לקחת את תמונות הטינספו הכי טובות ולתלות אותן על הקיר בחדר או אפילו על המקרר? מעניין מה ההורים שלי יגידו על זה.