?WHY

אז ניסיתי לעשות 10 דקות מדיטציה והמסקנה הגדולה היא שהראש שלי כל כך מבולגן.

מחשבות אין סופיות על שטויות סובבות אותי, מחשבות שעובדות שעות נוספות ולא מצליחות לצאת אפילו להפסקה של 10 דקות.

אם זה על מה שהולך להיות היום, אם זה על מה שיקרה בעוד חודש, אם זה על מה שקורה כאן ועכשיו. הכל בו זמנית בלי מנוחה.

אז ניסיתי לעשות 10 דקות מדיטציה והמסקנה הנוספת היא שאני צריכה לעשות זאת יותר, צריכה להשתחרר.

אני גיליתי איזושהי תופעה אצלי. התופעה הזו מתרחשת שאני מוצאת את עצמי בחוסר מעש זמן מה מסויים.

אני מתחילה לחשוב, לחשוב על דברים שהראש שלי הספיק לשכוח מרוב כל המעמסה. 

אני חושבת על המשהו נוסף הזה, על מעשה שעלי לעשות, על השינוי שיש לשנות אם זה בי או אם זה בעולם, אבידות שצריך למצוא לדוגמא על רצוני או על המשהו הזה שאני רוצה ולא יודעת מהו.

מתעורר אצלי רצון לעוד, עוד עולם, עוד חלום וכל התעוררות כזאת הופכת לבאסה ענקית. 

אני לא מוצאת את החלום, אני לא מוצאת את המעש, אני לא מצליחה לגלות במה נפשי חושקת.

וזה הרגע שאני נזכרת בכמה שרציתי מנוחה וזה הרגע שאני מבינה שאני עם עצמי זה לא הולך ביחד והמנוחה רק מזיקה.

מילים חסרות משמעות, חסרות התקדמות, חסרות הבנה.

האובדן הזה. 

כל אחד מרגיש אותו, כל אחד חי אותו בין אם זה לרגע, בין אם זה לכל החיים.

מי את? מה את? מה תרצי שתהי? 

האם את העץ העומד בפני הסערה או שאת רק ענף דקיק חסר כל כוח?

זו היציבות, זה הכוח, הביטחון והמודעות שבנו אותו, שורשים עמוקים בתוך האדמה המקובעים לנצח.

האובדן הזה.

הוא לא נותן לי מנוחה, הוא מבלבל כל חושי וגורם לי להרגיש כמו ענף רעוע. 

מי אני? מה אני? מה ארצה להיות? 

זה כבר לא מסע לגילוי עצמי, זה מסע של בניה. בניה של השורשים שלי הגדלים מתוך הרצון שבסופו של דבר יהפוך לביטחון.