פשוט יצאתי.
לקחתי איתי ספר וירדתי במעלית אל הפארק שמעבר לכביש.
הרוח ליטפה את פני ושיערי התעופף לו ברוגע, הבטתי על העצים הירוקים ומלאי חיים, ילדים משחקים וחיים בעולמם התמים.
ראיתי חברה צעירים שהזכירו לי את תקופת הבית ספר, את הישיבות הספונטניות מתחת לבית.
ראיתי משפחות מאושרות עם ילדיהם, אנשים מבוגרים שחיו חיים מלאי תוכן והתמלאתי מעט בקנאה מהרצון להרגיש קצת יותר את העולם מכפי שיצא לי להכיר אותו.
התיישבתי על ספסל באזור מוצל, נתתי לכל התחושות שהרגשתי באותו הרגע לזרום בתוכי ולהשתלב יחדיו עם ספר חדש, הרפתקה נוספת אליה אני נכנסת.
שכחתי מהצרות, מהכאב ראש ומהעתיד הקרוב הלא כל כך מתוק והתמלאתי כוחות, שיחררתי.
זה היה נפלא.