?WHY

"זה נורא עצוב שלא יודעים את משמעות קיומנו" אומר לי האדם המוזר שיצא לי לשבת לידו באוטובוס.

הוא באמת היה מוזר, אבל היו דברים אותם אמר שדיברו אל תוך תוכי ואז חשבתי לעצמי שאולי זה לא קרה בטעות כל הישיבה ליד האדם המוזר. 

"למה את כאן?" הוא שאל אותי, והוא לא שאל למה הייתי באוטובוס בדרכי לאשקלון ושתקתי, למה אני כאן?

"אני עדיין מחפשת את התשובה" עניתי לו, וזו היא האמת לאמיתה. 

השיחה הזו בהחלט הכניסה אותי אל תוך הכאב ראש ממנו ניסיתי לברוח, הכאב ראש שכלל את החיפוש המתמשך והחסר טעם לתשובות. אני מודה, חסר לי משהו והתחושה הריקה הזאת לא עוזבת אותי אף לא לרגע. אני מוכנה לגדולות, אני זקוקה לחיים מלאים בכל, בטעויות, בהרפתקאות, בתשוקה, בדברים מטורפים שאעשה , אבל.. איך מתחילים?

אני רוצה למצוא את זה, עדיין לא יודעת מה אבל אני יודעת שיש משהו שאני צריכה למצוא.