להתקדם, תוך כדי תנועה

לאחרונה הכרתי מחדש בחור מדהים.

מה זתומרת הכרתי מחדש? אני והוא היינו החברים הכי טובים ביסודי, היינו שכנים והלכנו ביחד לגן, משם התפתחה החברות שלנו והפכנו לבלתי נפרדים, על פניו לכל אחד מאיתנו היו את החברים שלו בבית הספר, אבל כל הזמן היינו יחד, גם אם לא פיזית - היינו בלתי נפרדים.

ובכן, מזל שיש את הפייסבוק. ומזל (נקרא לזה ככה) שבעקבות המשבר שעברתי לאחרונה התפנה לי הרבה זמן לשוטט בו ולחשוב לי מחשבות, כי הרבה תעסוקות לא נשארו לי (בזמנו, עכשיו המצב השתנה שוב, לטובה כמובן. מצחיק להגיד "בזמנו" ולהתכוון לתקופה שהייתה סך-הכל לפני חודש), ונזכרתי בחבר הילדות ההוא, הרצתי חיפוש מהיר בפייסבוק (במקרה קפץ לי לראש שם המשפחה שלו, יבורך הזיכרון שלי לפרטים כביכול-שוליים בלבד) ומצאתי אותו בשניות, למרות שלא ראיתי אותו 16 שנה הסתכלתי בתמונת הפרופיל (שהיא היחידה שהייתה לי גישה אליה בלי להיות חברה שלו בפייסבוק) וישר ידעתי שזה הוא, ללא כל צל של ספק. למרבה ההפתעה לא רק שהוא אישר וזכר אותי, מסתבר שלדבריו הוא בעצמו חיפש אותי כמה זמן קודם לכן, אבל לא זכר את שם המשפחה שלי, אז ויתר.

אז מצחיק איך שהחיים מתגלגלים, וב-3 השבועות שחזרנו אחד לחיים של השני הפכנו שוב לסוג-של בלתי נפרדים, כל אחד מהסיבות שלו - הוא בדיוק יצא מקשר ארוך מאוד וכנראה היה צריך מישהי להשען עליה, ואני, אחרי המכה שהבאתי על עצמי באורח החיים ההרסני והפוגעני שלי שהשאיר אותי פחות-או-יותר בודדה לחלוטין - לא התכוונתי להגיד לא לעוד חבר לאוסף, לרשימה שאגב רק הולכת ומתארכת לאיטה.

ואומנם עברו רק 3 שבועות, ואומנם אנחנו בקושי מכירים, אבל זה הכל בדיעבד. כי מהרגע שנפגשנו שוב לראשונה - לשנינו זה הרגיש כאילו שמעולם לא נפרדנו, זה בחור שבחיים לא הייתי מסובבת אחריו את הראש ברחוב, בלשון המעטה, ועם זאת אני לא מצליחה להוריד ממנו את העיניים, כי אני יודעת מי הוא באמת וכמה מדהים ומרשים וטוב ונהדר הוא.

ושלשום האקסית שלו זקפה את ראשה. כמו תמיד בסיפורים האלה, ברגע שהצד שעזב רואה שהצד העזוב לא מתפרק, ולא מאבד את דרכו, ולא רק זה - אלא נראה שדרכו ברורה לו מתמיד, הצד העוזב מתחיל להצטער, לחשוש, להתחרט, לפחד שמא טעה, שמא היה פזיז בהחלטתו לשבור את הכלים. אני יודעת את זה מניסיון. הייתי הצד העוזב מספיק פעמים כדי לדעת כמה קשה לשחרר מישהו כשנראה פתאום שהוא מסתדר הרבה יותר טוב בלעדייך.

התחיל ביננו משהו, גם אם לא רשמית, פיזית, או על פני השטח. זה כבר היה שם, מחלחל, צומח ונובט.

הוא סיפר לי שהיא דיברה איתו, אמרה שהיא מתגעגעת ורצתה לפגוש אותו, אמרתי לו שלא יהסס, שאני בעד, שיילך לפגוש אותה בראש הכי פתוח ובלב שלם ונקי, שיתן לה צ'אנס להשמיע ולשמוע, ושייתן לעצמו צ'אנס לקחת אותה בחזרה, רק עוד דבר אחד קטן ביקשתי ממנו - שלא יצור איתי קשר ביום הזה (כלומר אתמול), כדי שלא יבלבל את עצמו ו/או אותי. שיגיע למסקנות שלו קודם כל, ואז נראה אם יהיה לאן להמשיך.

כל היום השתדלתי מאוד לחייך, ולחשוב חיובי, להיות אופטימית. ידעתי שלא משנה מה - יהיה טוב. כי הוא עזר לי המון בלי לדעת ובלי לעשות הרבה, הוא הקים אותי על הרגליים וגרם לי לחייך כמו שהרבה זמן לא חייכתי, ואם מה שטוב לו זה לחזור לאקסית - שיעשה זאת, שיעשה מה שטוב לו, אני כבר אדאג לעצמי, אני יכולה לעשות זאת בזכות הכלים שקיבלתי ממנו בלי שהוא אפילו מודע לזה.

אתמול לפני שיצאתי מהמשרד התחלתי לחשוב יותר מידי, לחשוש, לדאוג, להטריד את עצמי, התחילה ממש לכאוב לי הבטן מהמחשבות המרעילות האלה, אז לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי לכתוב  משהו שיעביר קצת את מה שאני מרגישה ויטהר אותי קצת מבפנים, משהו שאני תמיד אוכל להסתכל עליו אם אצטרך במקרים של מצוקה או יאוש - ואדע שהכל הרבה יותר טוב ממה שנדמה לי:

כדי שתדעי שאת יכולה להיות מאושרת, למרות ואולי דווקא בגלל כל מה שעברת לאחרונה,
כדי שתדעי שעוד יש בחורים טובים בעולם, כאלה שממבט אחד בהם את יודעת שהם טובים, שתמיד תוכלי לסמוך עליהם והם לעולם לא יפגעו בך בכוונה או יאכזבו אותך,
כדי שלא תחשבי שכל החוויות ההזויות שקרו לך בחיים נגמרו כשהגעת לגיל 18,
כדי שלא תחשבי שהתאהבויות כמו שהיו לך ול***** או לך ול*** לא יהיו יותר רק כי עברת את גיל 20,
כדי שתזכרי שאת מסוגלת להיות בן אדם מדהים וחברה אמיתית, השאלה איזה פאן שלך את בוחרת להראות,
כדי שתדעי שאת מסוגלת לעשות את הדבר הנכון ולחוות את תחושת הסיפוק שמגיעה אחר-כך, שאת לא חיה שנכנעת ליצרים שלה ושאת יכולה גם לחשוב, כשמשהו חשוב לך באמת, כשאת חשובה לעצמך באמת - את מראה את האני האמיתי והיפה ביותר שלך,
כדי שתזכרי שאת באמת בן אדם מדהים, שבאמת העדפת לראשונה בחייך חברות אמיתית על פני זוגיות או קשר פיזי, כי ניחנת בחוכמת החיים ובשכל לראות מעבר לשטחיות של השניים האחרונים,
כדי שתדעי שיש הפתעות, ויש אנשים טובים בצד הדרך, שהחיים עדיין צופנים בחובם קסמים,
כדי שתמיד תחייכי, תשמחי, תזכרי להיות אופטימית, לצחוק, לתת לעולם את הצד הטוב ביותר שלך ולדעת שהוא יחזיר לך באותה מטבע, לדעת שכל מה שצריך זה לחשוב טוב ואז כבר הכל יהיה טוב, לזכור שהכל לטובה ושיש סיבה לכל דבר, שהכל מלמעלה והחיים מפגישים אותנו עם אנשים מסיבה מסויימת,
כדי שיהיה לך את הכוח והעוצמה לקוות, נכון לעכשיו - 22.11.10 שעה 16:30 - שהחיים לא הפגישו אותך שוב עם ______ רק ל-5 דקות ורק בשביל כל הדברים האלה (עם כמה שהם מדהימים ויזכרו לנצח), אלא כדי שבניגוד לכיתה ג' - מעכשיו לעולם תפרדו.

מקווה מחר שאני אוכל לקרוא את כל זה, גם אם מבעד למסך דמעות דרמטי משהו, ולדעת שהתכוונתי
לכל מילה שנכתבה פה, ושלעולם תהיה לי פיסת שלווה קטנה להסתכל עליה בעבר שלי ולהגיד
'פה עשיתי את הדבר הנכון, פה הייתי הבן אדם הטוב שאני באמת'

הנה הגיע יום המחר, הוא התקשר ולא שמעתי אותו טוב, ביקשתי שיחזור אליי כשייצא מהרכב.

הכל יהיה בסדר, לא משנה מה, זה כל-כך ברור לי פתאום שזה מדהים.