הכל נהרס . מטמוטת.

אני מרגיש חוסר טעם . בא לי פשוט לברוח להיכנס לתרדמת ולא לקום .

כל פעם שאני נכנס לדיכאון אני כותב ובזמן האחרון השיטה הזאת לא עוזרת .

אני יודע שאחרי כל ירידה יש עליה אבל אני מרגיש כאילו הירידה היא אין סופית ...

כל יום אני מרגיש כאילו אני יורד עוד מדרגה לעבר הדיכאון . אני מרגיש שבא לי לבכות ואין לי מושג למה .

נפשית אני חש שאני נמצא בתוך כלוב שסוגר עליי ואני צורח שיתנו לי לצאת אבל אף אחד לא שם .

אני יודע שכמעט כל הנער או נערה מרגשים מדוכאים לפעמים אני יודע שאני לא חיי בסרט שאני היחיד .

ושיש אנשים שהמצב שלהם גרוע יותר משלי אבל בכל זאת רע לי .

אני יודע שאם אני אפתח את זה בפני ההורים שלי אני אקבל אל אותה תשובה כל פעם מחדש שזה"עבור" ונמאס לי לשמוע את זה .

אני לא אלך אל החברים שלי כי אני יודע שהם נמצאים גם כן עמוק בתוך החרא .

אני מרגיש תעבה , כמו תמיד , כלפי החברה של היום .. אני לא אומר שכולם ככה , אני לא מתיימר להיות אחד שחושב שהוא מושלם  בשום פנים ואופן לא ....יש מלא אנשים משהימים בעולם שלצערי הרב לא יהיה העונג להכיר כנראה .

אני לא מבין למה אני בכלל מדוכדך יש לי חיים מדהימים עם חברים נפלאים שאין כמותם .

הסיבה שבכלל אני כותב את הפוסט הזה היא שאני אחרי כל כך הרבה זמן שאני מרגיש ככה לא מצליח להירדם כי בזמן שניסית להירדם חשבתי על המילה "מוות " ושבא לי למות וזה הרג אותי אני לא מוכן להיכנס שוב למצב הזה לא יקרה .... ואני יודע שיכנסו לבלוג שלי עכשיו כמה בני זונות שיכתבו בנאצה שאני ילד צומי אז תעופו לי מהבולג!!!!.

אין שום סיבה בעולם שאני ארגיש ככה ! יש כל כך הרבה אנשים שבמצב גרוע משלי בהרבה שלא רוצים למות .

אין לי עוד כוח לכתוב וזה מתסכל כי מצד אחד זה כאילו אני פורש שכבר אין לי כוח לנסות לצאת מזה למרות שיש לי כל סיבה בעולם להמשיך להאבק ...יש ךי חיים מדהימים יש לי את חבריי המושלים יש לי את הלימודים הכיפים הכל מתנהל כשורה עד שהכל  מטמוטת מסיבה לא ידועה ...

מקווה שארגיש טוב יותר מחר .