עוד לא
יצא לי להכיר בחורה שלא מקטרת בכל פעם ש"הימים הנוראיים" בחודש מגיעים.
לא סתם קוראים לזה "הימים הנוראים"
אין מה
לעשות. זה כואב, לא נעים, ובדרך כלל מכניס למצבי רוח תמוהים ומעצבנים במיוחד.
עד כאן
הכל נשמע תקין סביל,
ככה יצר אותנו ה', ואיתו אף אחד לא מתווכח. לעומת זאת מה שלא תקין, או אפילו מינימום סביל,
זה הפרסומות "מחזור" שמשודרות מידי יום ובלי בושה בטלוויזיה! רעיונות
כ"כ הזויים שאני לגמרי בטוחה שגברים בעד סמים ואלימות (נשית, בעיקר) הגו אותם!
אין סיכוי
שאישה, גברית ככל שתהיה, או אפילו משותקת בפלג גופה התחתון תפרסם פדים בצורה כזאת!
למה? כי בזמן המחזור אנחנו לא מאושרות!! אנחנו מתעצבנות בלי סיבה, צועקות על כל מי
שרק שנקרה בדרכינו, בוכות, נראות "מעוכות" לאיזה שבוע וחצי, אין לנו כוח
לכלום.. אנחנו משמינות ושונאות את העולם על עצם קיומו, ואלו רק התסמינים הכלליים
שמאפיינים את כולם. בנוסף לכל זה לכל אחת יש תסמינים "מחזוריים" אישיים משלה.
אצלי זה
הולך ככה:
שבוע לפני
המחזור, "באורח מסתורי"אני מצטננת. חום יולי-אוגוסט ואני מצוננת כאילו
אמצע פברואר. לא מצליחה לישון בלילות, לא מצליחה להתעורר בבקרים ודואגת שיהיה לי
נייר טואלט צמוד לכרית, בתוך התיק ובמשרד.
בהמשך,
הסימפטומים מחמירים- הבטן מתחילה להתנפח, המצב רוח הופך לדיכאוני, הדחף לאוכל רק
גובר, והרצון לשוקולד ומתוקים פשוט מוגזם.
כל מה
שעובר לי בראש במהלך השבוע הזה, זה שרע לי בחיים האלה ואני רוצה ללכת לישון
ולהתעורר בעוד שנה.
ואז מגיע
"היום הנורא" בו אני מקבלת את כאב הבטן הראשון שרק לאחריו יורד לי האסימון... אני מתחילה
להבין שהחיים העצובים שלי הם פיקציה של ההורמונים שלי ובעוד 4 ימים סביר להניח
שחיי יחזרו להיות ורודים...
חשוב
לציין שזה לא "רק" ארבעה ימים, זה 4 ימי סבל וכאב שבהם אני נאנקת
מייסורים וסובלת בשקט כאבי גב, בטן תחתונה ומשום מה גם עליונה, צורכת אדוויל באופן
כפייתי ומתנחמת בהמון שוקולד (אולי זו הסיבה לכאבי הבטן העליונה).
ועכשיו
לשאלה המתבקשת: האם קיים אדם, בריא בנפשו, שקרא את כל זה, ובאיזשהו שלב חשבת
לעצמו: "ווואו, איזה כיף לה, גם אני רוצה!!!"
אם כן,
הייתי ממליצה לו בחום על טיפול פסיכיאטרי.
רוב האנשים
שיקראו את זה, ליבם יתמלא ברחמים. לכן אני לא מצליחה שלא לתהות לעצמי מיהו היצור המעוות
אשר מצליח לחשוב על פרסומות כאלה לא מציאותיות, אשר מציגות את הסבל שלי ושל כל
אישה אחרת בתבל, כאושר עילאי?!
מראים לך
מיטת שיזוף מפד, מטריית חוף מפד, מזרקות מים שבורחות ממך כי את עם פד, אנשים
שמתאהבים בך כי את עם הנשק הסודי שלך, פד..
פתאום בא
לך לעשות ספורט!! כי את עם פאקינג פד !!
אולי אני
צריכה לקשור פד למחזיק מפתחות שלי? שיהיה, למזל...
"אז
שיהיה לך מחזור שמח always
" ? מה לעזאזל
ש-מ-ח פה?! או יותר נכון, מי
לעזאזל שמחה פה?
לפי
הפרסומות, את הופכת לאישה מאושרת מהשנייה שאת מדביקת את הפד שלהם לתחתונים שלך.
ועל זה
נאמר: אז זהו, שלא. בעעע.
לא משנה
איזו אישה אופטימית, מקסימה, מלאת שמחת חיים ומרץ את, כשמגיע המחזור, את מתפנצ'רת.
ושתקום אחת ותאמר שאצלה זה אחרת.
אם נסתכל
רגע על המציאות העגומה בעיניים, ולא דרך המשקפיים הוורודות של יוצר הפרסומת, אנו
נגלה תמונה שונה לחלוטין: אחרי ש"הפד
הקסום" שלהם נכנס לך לתחתונים את לא הולכת ולא רצה, את ממש לא נוסעת לים, אף
אחד לא מתאהב בך בגלל שאת עם פד, שום
מזרקה לא משנה כיוון כנגד כל כלל פיזיקאלי, רק כי היא שמה לב שאת עם פד, את בנאדם
אומלל למשך שבוע וכל חודש מחדש את תוהה לעצמך למה חבילות הפדים כ"כ קטנות
(!!) ומתעצבנת על הגבר שהצליח לעשות מיליונים מ "תעשיית הפדים המשגשגת",
למרות שמארזי הפדים שלו לא ראויים אפילו לשם "מארז".
תמיד
מצחיקה אותי גם התמימות הזאת שיש לכולנו, שבגללה אנו מתפתות לקנות חבילות פדים
זעירות במיוחד במחירים מוגזמים סתם כי בפרסומות מציעים לנו כל חודש "פד
משוכלל" אחר: משודרג יותר, חתיך יותר, עם כנפיים, בלי כנפיים, סופג יותר, דביק פחות, דביק מידי,
פד עם "חצאית" ל"הגנה מירבית" (wtf) וכולי וכולי וכולי ובלה בלה בלה
וכולי.
סתם לידע
כללי, הכל שטויות ובסופו של דבר כלללללל הפדים עושים את אותה הפעולה. הם פשוט
סופגים (איכס).
לדעתי,
הברכה בסוף כל פרסומת לא צריכה להיות: "אז שיהיה לך מחזור שמח, always",
אלא: "לא נורא, always".
אז "שיהיה לך מחזור שמח",
רויטל הירושלמית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
