במקום להחליף את מחסניות הדיו...

אתה עושה לי טוב רק לפרקים,

וזה לא שווה את הסבל הנלווה לעתים.

אתה רוצה שאהיה איתך כנה,

וכשאני כנה יש לך תמיד טענה.

את צריכה לחתוך – אומר הצד הרציונאלי.

את צריכה להישאר – אומר הצד האמוציונאלי.

הלב והמח מונחים על כפות המאזניים,

מי ינצח? זו תעלומה גדולה בינתיים.

חולפים הימים ועוד אסימונים יורדים,

ללא ספק, ההרים אט אט מתגמדים.

התמונה הולכת ומתבהרת,

וההחלטה הנכונה מצטיירת.

זהו, אני מרפה, אוזרת אומץ וחותכת.

למרות הקושי מרימה ת'ראש וממשיכה ללכת.

 אתקדם לעבר שמחה ושלווה עתידית,

צועד בשביל בדרך אל המחר.

יש שם ריח מוכר, משהו מן העבר.

דמות מטושטשת בערפל הזיכרון,

מגיחה לה פתאום ומתגלגלת במדרון.

זה הזמן וגם המקום,

לטמון אותה עמוק ובה לנקום.

ממשיך לצעוד מעט ומגיע לצומת – חייב לבחור,

האם להתקדם, לסטות לצדדים או לחזור לאחור.

מהוסס, אך לבסוף בוחר לפנות לשביל הימני.

לא אוהב ללכת ישר כמו כולם, מעדיף להיות אני.

מתקדם בשביל כבר מספר שנים,

מתחיל להבין שלא אמצא בסופו גן של שושנים.

מאוכזב, אך מרוצה שניסיתי בעצמי,

להילחם על אושר ועתיד חלומי.

חוזר בעקבות העקבות שיצרתי,

מדלג על חלקם, שלא לחזור על טעויות שעשיתי.

מגיע לצומת ההוא ויכול לבחור מחדש.

בוחר ללכת ישר, עם פחות חשש.

יכול לנשום סופסוף לרווחה,

כשאני צועד לעבר הנחלה והמנוחה.