כל כך הרבה דיבורים חלפו ליד אוזניי לקראת התאריך המיועד,
המיוחל והקיצ'י הזה שכולנו חיכינו לו,
שללא סיבה הגיונית הנראית לעין, ממש התרגשתי לקראת בואו.
התעוררתי בבוקר, והייתה לי מן תחושה חגיגית, כאילו זה יום שישי.
התרגשות מלווה בפרפרים שלא הפסיקו להתנגש בדפנות בטני,
הזכירה לי שמשהו מאוד טוב הולך לקרות היום.
חיכיתי וחיכיתי שזה יקרה, והמשהו הזה פשוט מיאן להגיע.
היום באמת נפתח בצורה נעימה, רגועה ושלוה,
אך ככל שהשעון התקדם לו והשעות חלפו, היום הזה הפך לגרוע יותר ויותר.
כל דבר שהיה יכול להשתבש – פשוט השתבש.
לא להאמין שאחרי כל האיחולים: "שיהיה לך יום עשר" וכדומה...
הכל היה פשוט נוראי,
שדרך המילוט היחידה שנראתה באופק הייתה לקפוץ למיטה,
להירדם ולחכות שה-11 יגיע.
אחרי ניסיונות נואשים להירדם, אך ללא הצלחה מרובה,
לקחתי נשימה עמוקה, ספרתי לאט עד עשר
וסחבתי את עצמי לעבר הקניון הקרוב לביתי,
במטרה לגרום ליום הזה להיות טוב ויהי מה!
ולהפוך אותו למועיל על הדרך, כמובן איך לא? על ידי סידורים.
לפחות הסידורים היו נעימים וזרמו באופן חלק,
ואפילו נתקלתי בכמה אנשים נחמדים בדרך...
וכדי לגרום למשהו אחד טוב לקרות ביום הזה, רגע לפני שהוא מתחלף,
החלטתי לפנק את עצמי בגלידה, שתכננתי שתארח לי חברה בדרכי אל ביתי.
אך כמובן שבדיוק אז, החל לרדת גשם בתזמון מושלם...
ומצאתי את עצמי מגיעה הביתה רטובה מכף רגל ועד ראש.
מקווה שלכם לפחות היה יום עשר.
ולכל הזוגות המאושרים שהתחתנו היום בשעה טובה ומוצלחת – שיהיה במזל!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LIAT86