במקום להחליף את מחסניות הדיו...

אור הירח שהאיר לנו את הלילה,

כבה בדיוק כשהלכת והשארת אותי כאן לבד.

קשה לי לדמיין שאתה שם ממשיך לזרום בשגרת החיים,

כשאני כאן שומעת את השיר שמתנגן לו ברדיו,

ששרנו רק אתמול ביחד, ובוכה.

רציתי שתישאר עוד קצת,

שאוכל להקפיא את הרגע שבו אתה מחייך,

כשאתה מביט בי ושותק.

קשה לשכוח איך הלב שלך הלם בחוזקה,

כשהחזקת את ידי בלי שעשיתי דבר.

הקפה של הבוקר נהיה חסר טעם,

למרות שהוספתי יותר סוכר מהרגיל.

כי כשאתה לא כאן,

קשה למצוא טעם בדברים הכי קטנים.

חכה עוד דקה,

תבין שאנחנו זה הדבר הנכון.

אתה יודע את זה ומסרב להודות.

אל תעשה דבר, פשוט בוא לכאן,

תביט בי ותשתוק.

אני יושבת על הספסל שישבנו בו מחובקים,

בדיוק לפני שהלכת,

ונזכרת ביום ההוא,

איך קולך התמזג עם קולות אוושת הרוח,

כשאמרת לי שאתה אוהב אותי...

והרוח ממשיכה לנשב כאן,

וקולך התפוגג לו ברוח.

אני כאן ואתה שם,

ואנחנו שלנו לעד.