במקום להחליף את מחסניות הדיו...

דיצה. אם נתקלתם בשם הזה והוא לא גרם לכם להרגיש צורך לעצור לרגע. כנראה שלא הכרתם את אותה הדיצה שאני מדברת עליה. אני יכולה לנסות לספר לכם סיפורים רבים עליה, אבל גם תיאור באורך של ספר עב כרס לא יצליח להמחיש לכם את דמותה. על אף זאת, אנסה לעשות את המיטב. אתחיל בתכונה הבולטת ביותר אצלה והיא טוב לב ונתינה אינסופית. תמיד רצתה שכולם סביבה יהיו מרוצים ומאושרים, היא הייתה עושה שמיניות באוויר כדי לגרום לכולם לחייך. היא זאת שתמיד הייתה שמה לב לכל פרט קטן, שהכל יהיה טיפ – טופ ואף פעם לא קיפחה אף אחד. תמיד היה תענוג לבוא לבית החמים והקטן, ולמרות שזה היה בית של 2 חדרים, הוא תמיד היה מפוצץ באנשים עד אפס מקום, כי סבתא דיצה הייתה מפנקת, דואגת שתמיד יהיה אוכל מדהים שהייתה מכינה לכל אחד לפי הזמנה. אם ידעה שאני באה לבקר, הייתה קופצת לסופר מראש לקנות בדיוק את הקינוח שאני אוהבת. כמובן שיום שלם במחיצת סבתא דיצה, היה קשה לסיים, ואז ביקשתי להישאר לישון אצלה, והיא הייתה משכיבה אותי לישון עם נשיקה חמה שהייתה מרדימה אותי ללילה רגוע. בבוקר כשהייתי מתארגנת לקראת בית הספר, הייתה מסרקת אותי וקולעת לי שתי צמות, יורדת איתי ביחד למכולת הקרובה, כדי לקנות לי לחמנייה טרייה וחמה וכמובן שקית שוקו או חטיף לקינוח. אם הייתי שוכחת במקרה את הסנדוויץ' בבית, הייתה רצה לבית הספר ומחכה מחוץ לשער בהפסקת עשר עם הסנדוויץ' בידה. ליום ההולדת, כל נכד היה מזמין עוגה, שסבתא דיצה (שמסתבר שהיא לא רק שפית אלא גם מעצבת) אפתה ועיצבה בעצמה, לפי הצורה שהזמנת כמובן. כשהייתה מבשלת, תמיד ידעה שאני אוהבת לבשל איתה, והייתה מחכה שאחזור מבית הספר כדי שנוכל לבשל ביחד, וכמובן נתנה לי להרגיש שאני שותפה מלאה לעשייה. מעבר לטוב הלב הנדיר שלה, הייתה בשביל כל אחד מעין "כותל", סבתא דיצה תמיד הייתה סבלנית להקשיב ומעבר להקשבה, הייתה לה חכמת חיים ותמיד מצאה פתרונות קסם לכל בעיה שהייתי משתפת אותה בה. היו לנו שיחות נפש של שעות, שעות שבהם ספגתי ממנה פניני חכמה שכל תא בגוף שלי רצה לספוג. תמיד ידעה להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון והאנושיות קרנה ממנה לכל עבר. תמיד הבית שלה היה מלא בחברות שהיו באות לשפוך אצלה את הלב ותמיד היה לה מאור פנים ועיניים חכמות שעד לרגעים האחרונים של המחלה דיברו והביעו כל כך הרבה, הם אמרו הכל במקום הדיבור הלקוי שהקשה עליה לבטא את הכאב והסבל שחוותה בשנים האחרונות. סבתא הייתה גם אמנית כשרונית במיוחד, מעבר לעיצובי העוגות המפוארים והמטעמים שאף מסעדה לא הייתה מסוגלת לחקות, היו לה ידי זהב, היא הייתה תופרת וסורגת בגדים שעיצבה בעצמה, והכל היה נראה ברמה לא נחותה משל כל מותג אחר שאתם מכירים. סבתא, היית אישה טובה לסבא, תמיד דאגת להיות בבית כשהוא חוזר מהעבודה, והאוכל היה כבר מוכן על השולחן, שלא יצטרך להמתין רעב. היית עוזרת לו ותומכת בו בעבודה ובכל קושי שנתקל בו. במהלך התפתחות המחלה, הסבל שלך היה בלתי ניתן לתיאור, הידיעה שאין דרך לעזור לך ופשוט לראות איך אישה עם כוחות פיסיים ונפשיים עצומים ומלאת שמחת חיים כמוך דועכת במתינות, פשוט קרעה אותי ואת הקרובים לך מבפנים, כשצפינו בך מהצד בחוסר אונים. סבתא, גם כשהיית חולה ועברת ייסורים קשים, גם אז היית שקטה ולא התלוננת, האופי הנוח שלך, השלווה. כל מה שעשינו עבורך וכמה שניסינו לשמח אותך, הערכת כל כך וגם אם לא היית מרוצה וכל כך רצית לבטא את עצמך ולהגיד מה לא בסדר, המשכת לשתוק כדי לא להקשות עלינו ולא להיות עלינו למעמסה. כשהייתי יושבת לידך כדי שלא תהיי לבד ברגעים האלה, והייתי מספרת לך את החוויות שעוברות עליי, כדי שתרגישי שאת עדיין שווה למרות שהגוף בגד בך, כי עדיין זכרתי את הנשמה הטובה שבתוכך, את אותה סבתא דיצה החזקה, הייתי מסתכלת בעיניים האלה, העיניים שאני לא מסוגלת לשכוח, והצלחת להביע דעה - הבעת הסכמה, הבעת התנגדות, הבעת שמחה עבורי או עצב עבורי, כי הכרתי אותך כל כך טוב, שלא היית צריכה לדבר. סבתא, יש עוד הרבה דברים שאוכל לספר עלייך, אבל זו כתיבה שתוכל להימשך עוד שנים, וביחד עם זאת, היית אישה צנועה ולא אהבת שמשבחים אותך ברבים, עשית את כל המעשים הטובים שלך בסתר, ולכן אכבד זאת ואסיים כאן. סבתא, אני אוהבת אותך ומודה לך על כל הערכים שהקנית לי, על כל האהבה שהענקת לי, על הטיפול המסור בי כשהייתי ילדה, על כך שהיית עבורי דמות למופת ומודל לחיקוי וגרמת לי להיות אדם טוב יותר עם השנים. אוהבת אותך הכי בעולם ומצטערת שלא הייתי שם ברגעים הכי קשים שלך. נוחי בשלום. שלך, ליאת.