בינתיים אני רוצה לאעדכן אתכם על אחת מתחרויות הכתיבה הכי איכותיות בישרא בעונה חדשה
הנה קישור ומניסיון כדאי להרשם מהר כי המקומות נחטפים
אבל הנה קטע שכתבתי לתחרות כתיבה בנושא פחד / אימה :
תציעו רעיונות לשם
היא הביטה בו בעיניים מלאות אימה . מפוחדת וחסרת אונים .והוא הביט בה במבט חסר חמלה .
זה לא הוא , גמרה בליבה . זה משתלט עליו , זה חזק יותר ממנו . זה מה שרצתה לחשוב . למרות שבתוכה היא ידעה שלמרות שהבטיח שגם בליל ירח מלא נטול כוכבים כזה יגן עליה ולא יסור מדרכו הרעה , לא יצליח לעמוד בשבועתו . היא נסה אחורה אט-אט נזהרת פן תדרוך על שובל הדם שהשתרע לאורך הרחוב .
מותיר אחריו עשרות גופות , קורבנותיו של זה שהיה היקר לליבה מכל ." אתה לא חייב לעשות את זה " צעקה אליו , ממררת בבכי ." תחזור להיות האדם שאהבתי הושיט לי יד ונשוב להיות הזוג הצעיר והתמים שהיינו עד לא מזמן " .היא הושיטה לו את ידה הרועדת , מפוחדת , ובידה השנייה אחזה בתליון שענדה ובו היא והוא לאור השקיעה ,
מחייכים . כל זה היה לפני שידעה מי הוא באמת .. והוא כקיר בטון אטום לא הקשיב למילה מדבריה . עתה , לא היה לאן לנוס , לא ניתן היה לברוח .הוא התקרב אליה , באיטיות , חושף את ניביו מלאות הדם . עיניו ננעלו עליה , חודרות לתוך אישוניה במבט מסחרר . זה היה סיוט שלא נגמר . והיא המשיכה לאחוז בתליון הזהב שעל צווארה .ובו , היא ,
מחייכת בתמימות ומבליטה את עיניה . העיניים היפות מכל , עיניים כחולות כהות כצבע הים והוא אוחז בה , מחבק אותה בחום . כעת , הוא היה חיוור.לבן כסיד . בתנועת יד אחת שמט את תליונה אל תוך שלולית הבוץ בחיוך מנצח . המראה הזה גרם לה להבין , שאין היא עוד מי שהייתה ולא תשוב להיות ותליונה הבוהק , המסמל חום ותמימות, צלל לתוך שלולית של בוץ ועפר , לתוך הטירוף. הוא היה קרוב אליה והיא מוכת פחד ואימה התנשפה כאשר אחת מאצבעותיו נגעו בסנטרה . הוא הרים את סנטרה , חושף את צווארה העירום .
הוא הרגיש את נשימותיה והיא הביטה לתוך עיניו, מנסה לחפש בכל הטירוף את אותו הנער שהכירה תחילה , אך לא מצאה אותו .הוא קירב את פניו לצווארה מחייך חיוך ניצחון , חשף את טלפיו , את ניביו שוטטות הדם ופער את פיו. היא צעקה צעקה מרה לחלל ונפחה את נשמטה . גופתה נשמטה על הארץ כגופתם של מאות שרצח בדם קר באותו הלילה .
וכיום , הוא עדיין משוטט חופשי בין הסמטאות .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
