ובכל זאת תמיד חוזרת על אותו הרגע
רק בשביל להרגיש שוב
את הלב מתמלא.
כאילו לעולם לא היה ריק
לפני הרגע הזה.
הכל שלם עכשיו.
אבל כשהיא עוזבת
המציאות חוזרת
ומה שנשאר לי ממנה
זה כאב.
הלב מתרוקן שוב
כמו לפני כן
כאילו לעולם
הוא לא הרגיש מלא.
אני חושבת מה גורם לי לחזור על הסיטואציה הזו,
כל פעם מחדש.
ואני מבינה.
אני מוכנה לכאוב
העיקר שאטעם עוד מהטוב.
שארגיש שוב לרגע
את הלב מתמלא. הופך שלם.
רק איתה זה קורה.
שום רגע או אדם אחר
לא ממלאים לי את הלב כמוה.
כמו הרגעים איתה.
שום דבר לא גורם לי להרגיש שלמה
מלבד המגע והנוכחות שלה.
אבל זה בא והולך
אצלי זה שלם ליידה
אבל בעצם, מה איתה?
ואני תוהה האם
עוד תהיה לי הוכחה
שהלב שלי יכול להתמלא
שאצליח להרגיש באמת שלמה
גם אם זה לא יהיה לצידה ...
