הימים האחרונים בצפון שלי מול החרמון לאחרונה קרירים במיוחד בערבים,
ממש בקרוב הלבן בהרים מסביב יתחילו להלבין וקור החרמון יכסה את העיר.
הימים האלה עושים לי כזה חשק
להכנס למיטה , מתחת לפוך שלי, להתכרבל עם מישהו אהוב שיאהב אותי
שיחבק אותי, יעטוף אותי ויימעך איתי מול סרט או סדרה טובה בטלוויזיה ...
אני כל כך אוהבת את החורף.
אבל כל כך רוצה לעבור אותו עם אהבה גדולה לצדי.
את החורף שעבר העברתי עם מישהו שאהבתי בתור בנאדם אך לא הייתי מאוהבת.
אבל הסתפקתי בכך שהוא פשוט נותן לי את החום שאני צריכה.
מגיע אלי בכל יום אחרי העבודה, נותן לי את החיבוק החם שאני זקוקה לו וככה הייתי נרדמת ומתעוררת
בתוך ידיים חמות ומרגיעות שמשרות ביטחון.. ידיים של גבר.
סקס לא היה יותר מדי, לא הרגשתי כל כך צורך. סביר להניח שהעובדה שהיה גבר מוסיפה משקל כבד ומכובד לעניין.
אבל הסתפקתי בחום הזה, לא רציתי מעבר. רק שיהיה שם, שיחבק, ירגיע, יקשיב וישתוק.
די אגואיסטי מצדי אה? האמת היא שאני אדם שנותן ועושה המון בשביל בן הזוג שלו,
אבל איתו, אולי בגלל שהוא גבר, הרגשתי נוח פשוט לתת לו להיות זה שנותן .
להיות במקום המתפנק, שמקבל חום ואהבה כמו גור כלבים פצוע. שזה מה שהוא צריך ...
כי זה מה שהייתי צריכה.
הייתי כל כך פצועה וכואבת שלא יכולתי להתקרב לשום בחורה ולא יכולתי לתת לאף אחת להתקרב אלי.
והוא פשוט היה שם. מבין ומקבל.
היה שם לחבק אותי , לאסוף אותי אליו בלילות .
זה מילא אותי, זה חימם לי את הלב ואת הגוף בחורף הזה.
ועכשיו, ממש לא מתחשק לי לעבור את החורף הזה לבד.
גם לא רוצה למצוא לי נחמה ולהסתפק בידיים חמות.
אני רוצה יותר מזה.
רוצה אהבה אמיתית.
אהבה הדדית.
אהבה רצויה, נכונה ויציבה.
כזאת שתפשיר לי את הלב ,
בזמן שבחוץ הכל קופא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
And you are?
