האמת, המזג אוויר הזה מפצל אותי לשני כיוונים. מצד אחד נורא כיף. אני אוהבת את האוויר הזה, את רעש הרוחות, את ריח הגשם באדמה.
מצד שני, צובט לי בלב להיות בתקופה כזו יפה לבד. ברור שאם הייתי בזוגיות כרגע זה היה הרבה יותר משלים.
אולי בקרוב ...
אז, מה בעצם מחמם את הלב וגורם לו להתכווצץ מרגש ולהזיל דמעות של התרגשות ?
מה נותן לנו את התקווה ומחזיר את האופטימיות אל חיינו? אם לא חיוך של ילד. מבט של תינוק. מגע רך של פעוט ...
אלה היו כמה תמונות שיצא לי לצלם בזמן עבודה במעון.
* ולסיום - שיר .
"אולי בקרוב, אולי אחרי החגים
מי יודע, מי יודע
אולי במקרה כשכבר לא תצפה
מי יודע, מי יודע
בדלת הזו או מחוץ לחלון
עוד הכול מחכה
בבוקר אחד או בערב כמו זה
אתה בטח תראה
ברגע חולף או בגשם שוטף
מי יודע, מי יודע
כשכולם ישנים אף אחד לא רואה
מי יודע, מי יודע
וגם אם נדמה שהיה ונגמר
עוד הכול מחכה
גם אם רע וקשה וקרוב לקצה
אתה בטח תראה
אם תשאל אז הלב יענה
ובלילה, בלילה
בשעות הקטנות
התפילות הפשוטות מבקשות
בלילה, בלילה
לחכות לתשובות
כדי למצוא עוד סיבה לקוות
רגע לפני שבכלל לא תרצה
מי יודע, מי יודע
ולפני שתגיד שכבר לא משנה
מי יודע, מי יודע
ואם הטעם קצת מר ושורף בחזה
אז הכול יחכה
אתה כאן, יש עוד זמן והכול ישתנה
אתה בטח תראה
אם תשאל אז הלב יענה"
*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
And you are?