שנות האלפיים // © Liron m
הלילות הפכו ימים והימים הפכו לילות, ולא נשאר עוד מה לגלות.
העולם בחוץ לא מסתיר דבר, מראה לכולם את מה שאסור, במקום מותר.
אין צנזורה בחיים. המציאות החדשה שלנו מלאה דברים רעים.
תוכניות טלוויזיה-מבוגרים בלבד, נגישות לכל ילד, החינוך אבד.
אין תמימות בעולם, חשוב הפך לסתם.
טכנולוגיה מתקדמת , ואנחנו מתרחקים, בעיקר מעצמנו.
אבודים בחלל העולם, לא מוצאים דרכנו.
מנסים ובודקים הכל מהכל. חוקי, לא חוקי, אסור או מותר,
זה כבר לא באמת משנה שום דבר.
לא יודעים באיזה שביל ללכת, במה כדאי לבחור.
ילדות מביאות ילדים, ילדים הופכים אבות אבודים.
אם פעם היה מאהבה, היום מטעות נולדים.
לוקחים סיכונים, אין פחד. להסתכן נהיה משהו מיוחד.
לעשות טעויות, אפילו כשאמא ואבא הזהירו לפני, הפך לשגרה.
כל ילדה שניה פורשת באמצע תיכון או חטיבה,
יוצאת לחופשת לידה או מחלה אחרי עוד הפלה.
מתרגשים מהגיוס לצה"ל, בזים ממשתמטים, רוצים להיות קרביים
מתלהבים כשעולים על המדים ואיך שנכנסים כבר מתחרטים.
מחפשים איך לברוח, איך להוריד פרופיל, איך להוציא עוד גימלים,
אם יצליחו לצאת גם על עשרים ואחת-נפשי, יהיו גאים.
אין יותר הגדרות, אין בנים-בנות, כולם עם כולם, הרי מגניב לנסות.
ואז מתמכרים, ונשארים, מתלבטים, מתבלבלים, מה רוצים? לא בטוחים.
אוהבים להדביק תוויות, רוצה להרגיש שייך- בחר אחת מהקבוצות.
איפור מוגזם, תספורת מוזרה, חצאית קצרה, אפילו בחורף, או אולי איזו הגדלה.
לא מכירים דרך אחרת, מנסים להרשים עם שינויים חיצוניים.
פעם היו מרשימים עם ציטוטים מספרים ושירים פשוטים.
אם נפגעים מאהבה, בורחים, נעלמים, כדורי שינה, סמים
לפעמים גם מתאבדים. או מעדיפים את האייומים.
רצח, סכינים, אולי באקדח של אבא נשארו מספיק כדורים.
ואם יש אהבה, מסתכנים, אם מישהו יגע לי בבחורה, אדקור בסכין.
לא אשב בכלא, הרי אני קטין. מעצר בית נשמע טוב, חופש מהלימודים.
אנשים מתביישים לדבר על אהבה, אך על יחסי מין - השיחה תהיה זורמת ופתוחה.
מחביאים רגשות, מוחקים מילים טובות, אך קללות והערות תמיד יהיו זמינות.
ואולי, בעוד כמה שנים, כשיהיו לנו ילדים, הם יגדלו וישאלו, נענה שמטעויות כנראה בסוף לומדים.
נדע איך להחזיר את הערכים של פעם, את כבוד האדם והאחר, לגדל דור חדש-ישן.
לקנות לילדה ספר מתנה ליום הולדת, במקום עוד אייפון מתקדם יותר.
לכתוב לילד ברכה מרגשת וכנה, במקום עוד משחק מחשב של דם ומלחמה.
נדע איך לבטא רגשות במקום לשמור אותם עמוק ולא לגלות.
אולי אז נדע להתעסק במה שבאמת צריך,להבין שאנשים מסביבנו מאבדים את עצמם,
לנסות לעזור להוציא אותם משם, ובדרך להציל את עצמנו גם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
And you are?