לפעמים צדק הוא רק כוכב.
|
כינוי:
a girl with a STORY of life בת: 30 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2010
פריקה מטורפת
 נמאס לי להיות לבד.כמה אני יכולה?14 שנה אני לבד,אף פעם לא אמרו לי "אני אוהב אותך".הרגשת ריקנות,
וגם זה די מעצבן שבתגובות אומרים לי חכי,הבן עוד יגיע.
כי בנתיים עד עכשיו חיכיתי,וחיכיתי,ולא יצא לי מזה כלום.
אני רוצה שאולי,פעם אחת,רק פעם אחת מישו ירצה לראות אותי,לחבק אותי,אפילו רק לחייך שהוא רואה אותי.
אני רוצה לדעת שיש מישהוא שאני אוכל לבוא ולחבק אותו סתם כי בא לי.
את מה שיש לי בלב,אף אחד מכם לא יבין.
לא עברתם אפילו שליש ממה שאני עברתי,מהכמות שפגעו בי.
אבל תמיד אני סלחתי.
בלי סליחה וחמלה אין בי שום ערכים. אני ילדה עם כבוד,אני שומרת על עצמי כמו שצריך.
ולפעמים יש שלב שזה מוגזם יותר מידי,שזה עבר את הגבול.
עכשיו שאני חושבת על העבר שלי,על ההווה שלי- רוב הזיכרונות הם לא טובים.
אני זוכרת כמה כואב לי בלב,וכאשני כותבת את זה יש לי צמרמורת מטורפת ורועדות לי האצבעות.
כל העבר שלי פגעו בי והתחייחסו אליי כאילו אני שעיר לעזעזל,אפילו היום אנשים צוחקים לי בפרצוץ.
אני מיוחדת,יש לי רגשות אחרים ומצב רוח שונים משל כולם.
אני אף פעם לא ארגיש שייכת,תמיד אני בחוץ.
ושוב באים לי פלאשבקים מהעבר,הלוואי והייתי יכולה פשוט למחוק את כל הזיכרונות שלי ולהתחיל מחדש.
לעבור מדינה,להיות מישהיא אחרת במקום אחר. רק לא פה.
אני באמת לא יודעת מה לכתוב יותר. נגמרו לי המילים.
את הרגשות שלי או את המחשבות שלי אפחד לא יבין,אולי אפילו אני לא מבינה מה אני רוצה.
לפעמים פשוט נגמרת לי התקווה,אני פשוט מוותרת "אני לבד" כמה פעמים אמרתי את זה לעצמי.
סעמק בלאט נמאס לי.
אין לי כוח לחיוכים יותר,לשימחה,לשקרים,נמאס לי לראות דברים שרק הייתי חולמת עליהם.
מעצבן אותי לראות ושוב להגיד אינלי את זה.
-מיכל-
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
