סיפורים שאספר

קודם כל, אני רוצה להודות ולהמליץ על בלוג מדהים עם צוות מדהים, שמאוד עודד אותי. תודה

CeliD~ בלוג על כל מה שתרצו.

הבלוג הזה הוא באמת על כל מה שתרצו, הן יכולות לעצב לכן, לעזור, הכל!!!

עכשיו לפרק... (:

פרק 7 - ומה עם דרייק?

דרייק בהה בניל, כשפתחתי את הדלת.
"תכיר דרייק, זה ניל." אמרתי. ניל חייך חיוך ידידותי ושלח יד ללחיצה.
"כן, סיפרת לי עליו. נחמד להכיר, ניל." דרייק אמר אבל לא נשמע שכל כך נחמד לו. לאחר כמה שניות של היסוס, עדיין בוהה בניל, הוא לחץ את ידו.
"טוב," ניסיתי לשבור את המתח שהיה באוויר, "מה אתם רוצים לעשות?" שאלתי. ניל משך כתפיים.
"אולי נצא לפארק?" דרייק שאל, ושלושתנו יצאנו החוצה.
דרייק וניל לא דיברו הרבה, בשקט התהלכנו בפארק.
בלא דיבורים התיישבנו על גבעת דשא קטנה, מול גן שעשועים. הילדים התרוצצו מסביב למתקני המגלשות, ואני בהיתי בהם מגחכת.
"את תהיי אמא טובה לילדים שלנו." ניל פתאום לחש וחייך. הוא רומז לי משהו? חייכתי. בטוח הוא רוצה ש...נשכב, הוא כבר כמעט בן 19, ואני כבר בת 17. למה תמיד כשאני מנסה, הוא עוצר אותי? אני כבר לא קטנה!
דרייק קטע את מחשבותיי, "אתם רוצים לספר לי משהו?" הוא הרים את קולו במתח.
צחקתי, וניל גם. "אל תדאג בקשר לזה, אנחנו עדיין בתולים." ניל אמר, ואחר כך הייתה שתיקה ממושכת.
היה חושך מסביב, רק המנורות האירו באור עמום את הגבעה, והילדים החלו להתפזר לבתיהם.
"ניל, אפשר לדבר עם ג'ין בפרטיות לשנייה?" דרייק שאל יותר בנועם מלפני כן. הסתכלתי עליו בתהייה.
"אין בעיה." ניל אמר טיפה בחשש והנהן.
דרייק קם מהדשא ונתן לי יד לעזרה שאקום גם. קמתי וחייכתי לניל, ניל החזיר חיוך מאוכזב אבל חיכה על הדשא.
התחלנו ללכת טיפה רחוק מניל,
"ג'ין?" דרייק התחיל שיחה, "הניל הזה לא כל כך נראה לי... הוא נראה מוזר." הוא אמר בפשטות.
"במקרה אני אוהבת את 'הניל הזה'," אמרתי בקול חמוץ ודרייק הזעיף פנים, "ולא כל כך אכפת לי מה דעתך."
"אמור להיות לך אכפת."
"למה?" שאלתי.
"כי לי אכפת מה דעתך."
"לגבי מה?" שאלתי, לא מבינה.
"לגביי." הוא מלמל והרכין את ראשו.
חשבתי רגע, "למה אתה מתכוון?"
ואז הבנתי למה הוא התכוון.
"תראה, דרייק..." הסתכלתי עליו ובלעתי את הרוק, "אני אוהבת את ניל, אני לא מוכנה לוותר עליו עכשיו."
דרייק הנהן, כאילו הוא מבין. אבל הוא לא הבין כי הוא התחיל להתקרב אליי יותר מידי.
"מספיק דרייק" מחיתי, "זה מספיק."
הסתכלתי עליו ברוגז ופניתי ללכת חזרה לעבר ניל שעדיין ישב על הגבעה הקטנה.
סובבתי את הראש כדי לראות את התגובה של דרייק, אבל הוא כבר לא היה שם.
כשהחזרתי את הראש ראיתי את ניל קם לעברי, וחייכתי. פתאום ראיתי דמות מאחוריו, מחזיקה משהו ביד. התקרבתי והתמקדתי בדמות יותר ויותר. נבהלתי, כי ראיתי אותה מרימה מאחורי ניל את היד, וביד הייתה סכין.
"ניל!!!" צעקתי בכל הכוח והתחלתי לרוץ לעברו. ניל ראה את הבעת פניי, שהפכה מחיוך לכאב, והסתובב לראות ממה צרחתי, במהירות.

הדמות תפסה את ניל והידקה את הסכין לרקתו.
"חשבת שכריס לא יידע כלום, אה?" הדמות אמרה, ואני ישר זיהיתי את הקול.
דרייק. מה הוא קשור?
"מה?" ניל גמגם, "מאיפה אתה יודע על כריס?" עצרתי בערך 2 מטרים מהם וכבר יכולתי לראות שזה אכן דרייק, ופשוט הקשבתי לשיחה כשהלב שלי דופק במהירות עצומה.
"יודע," הוא אמר מרוצה, "אני לא רוח מסריחה-אל תדאגי." דרייק אמר לי בציניות והידק את הסכין לראש של ניל, טיפת דם החלה לנזול במורד לחיו.
"לא!" נאנקתי. ודרייק הרים את ראשו אליי.
"אוי, ג'ין, התאהבת במישהו הלא נכון," הוא הניד את ראשו ואני בלעתי רוק, "כמה חבל."
חיכיתי כמה שניות, עד שניל השמיע קול כאב,
"לא, בבקשה! אני אעשה כל דבר שתרצה! כל דבר!" צרחתי בלחץ, רוכנת מעט לעברם.
"מאוחר מידי," דרייק דיבר אליי כשהוא עדיין בוהה בניל בכעס, "הוא כבר נחשף."
פתאום הכל התבהר לי. כאילו הבנתי על מה הם דיברו. יכול להיות שדרייק...
"אתה שומר..." מלמלתי כאילו דיברתי לעצמי.
דרייק הרים את הראש אליי, "מבינה מהר..." הוא מלמל, החזיר את מבטו שנייה אל ניל, ואז שוב הסתכל עליי. בחיים לא ראיתי את דרייק ככה. במבטו היה רוע, מה שאף פעם לא היה. מהילד הידידותי, הוא הפך בשניות לאויב הכי גדול שלנו.
"אתם, עשיתם טעות גדולה, חבריי."
"מי חבר שלך בכלל?" כעסתי עליו.
הוא גיחך, ושחרר את ניל בבת אחת. דרייק התקדם לעברי. "את תהיי." הוא נשק לי בלחי.
"אם תהיי אני לא אגלה לכריס על האפס הזה" הוא אמר בזלזול כשסובב את ראשו אל ניל.
הבנתי שהכריס הזה הוא איזה מישהו עליון מכל הקטע הזה, ולא רציתי אפילו לדעת מה יכול לקרות לניל אם יתגלה לכריס שהוא נחשף בפני בני אדם. לכן, פשוט הנהנתי באי רצון.
דרייק התקרב אליי עוד יותר. דמעה זלגה במורד לחיי ושפתיי התחילו לנוע, מנסות לשמור את הבכי בפנים.
הוא תפס לי את הלחיים וקירב את שפתיו אל שפתיי. בהתחלה הזזתי את ראשי, אבל אחר כך הפסקתי להתנגד. לא רציתי שיקרה משהו לניל.
ניל צפה בנו מהצד, ודמעת כאב זלגה מעיניו. הוא הסתכל עליי, בכאב רב, אבל הנהן, כאילו אני עושה את הדבר הנכון.
דרייק שחרר אותי ממנו, "נתראה מחר." הוא פלט והתחיל ללכת בקצב מהיר, מחזיק בניל ומוביל אותו מאחוריו.

נשכבתי על המיטה, והתחלתי לבכות. למה הוא חייב לעזוב אותי עכשיו? תמיד ידעתי שכלום לא יכול להיות טוב מידי. הטוב תמיד חייב להיהרס.

אני לא יודעת מתי נרדמתי, אבל בבוקר קמתי למשמע השעון המעורר. באי-רצון התלבשתי, צחצחתי שיניים וירדתי למטה.
"בוקר." מלמלתי לאמא וקורי, והתיישבתי לאכול.
"מה קרה ג'ין?" אמא אמרה מודאגת כשהסתובבה אליי, "הכל בסדר?".
"כן." פלטתי עם אנחה וחתכתי את החביתה שהייתה מונחת על צלחתי.
"זה בגלל ניל, נכון?" קורי אמר ואני שתקתי, "באמת לא שמעתי ממנו כבר המון זמן."
אמא שתקה, כנראה לא רצתה להוסיף שמן למדורה, ואני רק קמתי ויצאתי לדרכי-אל בית הספר.

"היי" דרייק אמר בבית הספר כמו מפגר ואני גלגלתי עיניים. כבר שבועיים מייגעים עברו בהם לא ראיתי את ניל.
"מה אתה רוצה?" סיננתי לאט מבין שיניי.
"חיבוק, ואולי גם נשיקה לא תזיק." הוא חייך חיוך ערמומי, ואני בתגובה הרמתי את ידי והעפתי אותה בכוח אל פניו.
הוא הוציא את הפלאפון שלו, "אוי, כריס לא כל כך ישמח לשמוע על ניל, נכון?"
הסתכלתי עליו במבט מרושע, זה היה התכסיס שלו בשבועיים האחרונים-לערב את כריס בשיחה כל פעם שהוא לא מרוצה. חיבקתי אותו, ואחר כך המשכתי ללכת.
"מרוצה?" שאלתי, ולא קיוויתי לקבל תשובה, אבל קיבלתי.
"את האמת לא, ג'ין," הוא הסתובב, הסתכל לי בעיניים ותפס לי את היד קרוב לכתף בחוזקה,
"לא, אני לא מרוצה. לא תכננתי שזה יהיה ככה, שתתנהגי אליי ככה." הוא אמר בעצבנות ושחרר לי את היד בכוח.
"מה תכננת? שאני אתאהב בך אחרי מה שעשית?" אמרתי, והוא נעץ בי מבט.

"ב ב ק ש ה, תן לי לפגוש את ניל רק פעם אחת, פעם אחרונה!" התחננתי.
"כבר ביקשת את זה מיליון פעמים, למה שאני אסכים לזה?" הוא שילב ידיים.
"כי... כי זה ייתן לי כוח," הוא הרים גבות, "אני מבטיחה שאחר כך אני אתנהג אליך יותר יפה." הוספתי.
הייתי מוכנה לעשות הכל כדי לפגוש שוב את ניל. אני חייבת לראות אותו בפעם האחרונה, להגיד לו שאני אוהבת אותו, ושאני אתגעגע, ושיהיה חזק.
הסתכלתי על דרייק במבט מתחנן, והוא הנהן בלית ברירה.
"טוב, אבל רק לרבע שעה – לא יותר!" הוא כמעט צרח.
גם טוב. העיקר לפגוש אותו.
"בסדר," אמרתי לו.
הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוון הכיתה, אחרי כמה שניות הסתובבתי לראות את הבעות פניו של דרייק, וכמו באותו הלילה הנורא, הוא לא היה שם. במקום דרייק עמד מישהו בעל שיער שטני ועיניים חומות מבריקות. ניל שלי.

בקרוב ישלחו ספויילרים לפרק הבא למנויים. (:

מקווה שאהבתם,

תגובות?