
כילדה קטנה ותמימה האמנתי שזה הכל זמני וזה יעבור
הם אף פעם לא יעזבו אחד את השניה
גם אם זה מתוך הרגל
היום, כילדה גדולה אני יודעת שזה רציני
אני יודעת שאמא רצינית הפעם
ולמרות שאני עוד לא יודעת כמה כואב זה יהיה
אני תומכת בה
כי היא אמא שלי, ואני חייבת להיות איתה
אני חייבת ללכת איתה לא משנה מה.
ואולי אני לא הוגנת כלפיו, כלפי אבא שלי
וכן אני אוהבת אותו אבל היום אני יודעת שאם הייתי צריכה לבחור
הייתי בוחרת באמא שלי
אני פשוט יודעת שאני לא יכולה לעזוב אותה
מכל מיני סיבות
חבל שהחיים הם לא סרט, שאפשר לשנות את התסריט שלו
החיים דומים יותר להצגת תיאטרון ממש ממש גרועה
אבל משום מה זה לא מזיז לי
אני מסוגלת לחיות עם זה, ואני חיה עם זה והכי חשוב..אני ימשיך לחיות עם זה
כי זה החיים שלי ולא הייתי רוצה חיים אחרים
כי אז..זאת לא הייתי אני