חברים חדשים
טוב נו,לא הייתי קוראת להם חברים
סתם..מכרים,ידידים,סחבקים
טוב נו,סוחרי סמים
אבל בסדר..הם חברים שלי
נסעתי לת"א
ישבנו באיזה גן ציבורי מרוחק
הוא הוציא איזה חומר מגולגל
לקחה לי בדיוק שנייה להבין שזאת לא סיגרייה
"רוצה?"
שקט של שנייה שהיה אצלי בראש כנצח
מאבק עצמי
ניסיתי את זה כבר,זה לא עשה לי רע
אז למה לא שוב?
מרגיעה את עצמי..אל תדאגי את לא תיהיי מכורה
סמים קלים,פתרון לכל בעיה
לקחתי שאכטה,ארוכה
טובה
מספקת
הרבה עשן,והופ..הנה הסחרחורת
הכיף שהשכיח את הכל
סמים קלים,פתרון לכל בעיה
הוא חזר מהצבא
נשיקה קצרה
הגענו אליו
ישבנו
דיברנו
התחבקנו
התנשקנו
והייתה מידה של רצינות בנינו,מה שאפעם לא קרה
הוא לא סיפק לי את התשובות הנכונות
והוא משחק בי,אני בטוחה.
נשכבנו על המיטה וחבקתי אותו חזק
הוא ליטף אותי ופתאום נעצר
העיניים שלנו הצטלבו,הוא שתק
צחקתי,צחוק של מבוכה
"מה קרה?"
"את רזה"
"מה?"
"הצלעות שלך,את ממש רזה"
חייכתי,אמרתי לו תודה.
הוא נשאר במבט המום
לא הבנתי מה קרה לא הבנתי מה הוא רוצה
רק רציתי לברוח,אוף המבוכה.
נדמה כי לאף אחד כבר לא אכפת
ואיך זה שאף אחד כבר לא שואל
הבית היה ריק והרובה היה מונח לו שם
גלוי,וזה היה כבר מתוכנן
היה לי את כל הסיפור בראש ישבתי בחדר כתבתי להם מכתב
על כמה שאני מצטערת אבל אין לי טעם למחר
זה היה מכתב של 3 שורות,קצר מלא בתחנונים לסליחתם
ושישכחו אותי הכי מהר שאפשר
הלכתי לחדר שלו והרמתי את הרובה
טענתי והכנתי את עצמי , וואלה..זה לא היה קשה
נשכבתי במיטה,אמרתי מילים אחרונות
דמעה אחת יבשה,והייתי מוכנה,מוכנה כבר ללחוץ
הפלאפון צלצל,החברה הכי טובה
"איפה את?יש לי תחושה רעה" .. אוי ה',למה?למה שלחת אותה אלי? ולמה עכשיו?למה?
"טוב אני קצת עסוקה נדבר יותר מאוחר" , "תפתחי לי את הדלת אני כאן בחוץ"
עד 4 לפנות בוקר ישבנו לא דיברנו לא הוצאנו מילה , זה כאילו היה מביך אבל לא בשבילה
היא לא הבינה למה אני כ"כ מוזרה ולמה אני לא מדברת
אחרי שהיא הלכה כולם כבר חזרו והבית התמלא
עברתי במסדרון,מבט חטוף לרובה.
דמעה אחרונה על ההזדמנות שפספסתי,לא להיות פה יותר.
והפצעים על היד הפכו לכחולים
זה כמו פצע שמסרב להחלים
ותמיד תשאר צלקת
שתזכיר לי כמה רע לי כל עוד אני בחיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
anna-my life
