מרגלת-סיפור בהמשכים

בתשע בדיוק ליה הייתה בפארק, היא לא אהבה לאחר. היא גם לא הייתה להוטה במיוחד לפגוש את מאט. לאחר שאמה נפטרה מאט לא עמד לצידה. הוא רצה לצאת לבלות, לעשות סקס ולכיף. אבל זה לא התאים לליה, לא באותה תקופה. היא לא האשימה אותו כמובן, זה נורמלי שגבר צעיר רוצה את כל הדברים האלה, אבל באותה תקופה ליה לא יכלה לתת אותם, אז הוא נפרד ממנה. היא לא האשימה אותו גם בזה. כשהתחילו לצאת עוד שאמה הייתה בחיים ליה הייתה אדם שונה, היא אהבה סקס, מסיבות,רעש, אנשים, והכל בכמויות, כל הזמן. היא אהבה לחגוג. לאחר שאמה מתה היא לא הייתה מסוגלת לעשות את כל הדברים האלה. זאת הייתה אשמתה, האהבה שלה ליציאות ולבתי קפה היא שגרמה לאמה למות. היא גם לא רצתה לשכב איתו באותה תקופה. היא הייתה בטוחה שזה מה ששבר את מאט. הסקס. אבל הוא לא הבין שליה לא הייתה אותו אדם יותר, שהיא השתנתה, שהיא כבר לא אוהבת מסיבות, רעש והרבה אנשים, שהיא לא יכולה לעשות סקס פעמיים ביום אחרי שאמה נפטרה- שהיא לא רוצה את זה יותר. באותה תקופה היא התחילה ללמוד רפואה, הספרים לא רצו ממנה לצאת למסיבות, להיפגש עם אנשים ולשכב איתם. איתם היא הסתדרה. אחרי שמאט נפרד ממנה ליה לא הייתה שבורה, היא רצתה להיפרד ממנו בעצמה אבל לא היו לה די כוחות נפשיים בשביל לעשות את זה. היא תמיד חשבה שהיא אהבה אותו,אבל מותה של אימה גרם לה להבין מה אהבה אמיתית היא. והיא לא הרגישה את זה כלפי מאט.
לאחר תקופה קצרה של פרידה מאט רצה לחזור, אבל ליה לא רצתה. היא לא רצתה לצאת עם מישהו, היא לא רצתה להיות בחברת אנשים. היא רצתה ללמוד בשקט. היה לה טוב עם השקט בחדר שלה באוניברסיטה.
היא אמרה לו שהיא עדין לא מסוגלת והוא לא לחץ עליה. הוא אמר שיחכה לה, והוא באמת חיכה.
"ידעתי שתגיעי" היא שמעה את קולו של מאט מאחוריה.
ליה הסתובבה והסתכלה עליו, הוא לא השתנה בכלל. אותן ידיים שריריות, אותו שער שטני, אותן עיניים חומות ואותן שפתיים מלאות שבעבר לא יכלה להתנגד להן. אבל עכשיו הכל היה שונה ביניהם. היא לא הרגישה שוב משיכה אליו. הוא גם לא נראה לה מושך. היא לא יכלה לא לחשוב שהוא בכלל לא משתווה למקס. מקס נראה כמו נסיך ספרדי,הוא היה כהה,נאה בצורה מטורפת ומושך בצורה מסוכנת מאוד,ומאט היה מאט,אנגלי נאה טיפוסי.
"לא השתנתה בכלל" אמרה ליה.
"גם את" הוא אמר וחייך אליה, גם במכנס קצר פשוט וגופיה היא נראתה מעולה
היא החזירה לו חיוך מהוסס, היא לא ממש ידעה מה היא עושה שם.
"מה את עומדת ושותקת כמו דג? בואי תשבי פה ותספרי לי מה קורה" הוא אמר והצביע על הספסל מאחוריו. ליה הלכה בעקבותיו לספסל והתיישבה לידו.
"איך היו לימודי הרפואה?" הוא שאל.
"קשים"
"אני בטוח שהיית מצטיינת" הוא אמר וחייך אליה
"נכון" היא אמרה וחזירה לו חיוך
"ואיך מהתמחות?"
"מעניין" היא אמרה
" 'מעניין', זה כל מה שיש לך להגיד על התמחות במנצ'סטר הקבוצה הכי טובה בליגה? אל תהיי כזאת, תספרי פרטים" וליה סיפרה, היא השמיטה את עניין מקס, היא לא ידעה מה לספר, היא לא ידעה מה קורה ביניהם. הוא סיפר לה על העבודה החדשה שלו, הוא מעין מתווך כספים, מתווך בין אנשים פרטיים והשקעות שהם רוצים לעשות.
זה לא כל כך גרועה, חשבה ליה, דווקא נחמד להתעדכן.
ליה ומאט המשיכו לצחוק, לדבר ולהשלים פערים. רק אז הבינה ליה כמה התגעגע אליו. בתור ידיד.
לפתע השתררה שתיקה.
"התגעגעתי אליך" הוא אמר
"גם אני התגעגעתי אליך" היא אמרה בכנות
מאט התבונן בליה בריכוז, הוא קירב את ראשו לפניה של ליה. ליה נחרדה, אולי הוא לא הבין אותה כראוי.
"מאט" היא אמרה והתרחקה ממנו "התגעגעתי אליך מאוד. בתור ידיד"
מאט הסתכל עליה, מנסה להבין את מה שאמרה.
"לא יכול להיות" הוא אמר בשקט לאחר זמן מה
"מאט" היא אמרה בקול רך "הרבה השתנה מאז הפעם האחרונה שהתראינו, אני השתנתי"
"חיכיתי לך, אמרתי שאני אחכה וחיכיתי" הוא אמר
"לא ביקשתי שתחכה" אמרה ליה מנסה לשמור על קולה רך ויציב
"ליה" הוא אמר קולו מתחנן
"אני מצטערת מאט"
למה הכל חייב להיהרס לה? בצהרים דרק ומקס ועכשיו מאט? מה קורה עם הגברים שבחייה?
מאט הביט בליה,כמה יפה הייתה. היא גרמה לו להשתגע,הוא התגעגע אליה ואל הלילות שבילו יחד. הוא היה מסוגל לעשות הכל כדי להחזיר אותה לזרועותיו. הוא ידע היטב שעשה טעות נוראה כשנפרד ממנה.
"את יודעת שלאבא שלך יש בעיות" הוא אמר לפתע, קולו מוזר. הוא לא רצה להשתמש בקלף הזה אבל היא לא נתנה לו ברירה. הוא רצה אותה,והוא יקבל אותה. לא משנה מה יצטרך לעשות בשביל זה.
"בעיות?" שאלה ליה לא מבינה "איזה בעיות?"
"הוא השקיע את כל הכסף שהיה לו בהשקעה לא טובה, אלברט המליץ לו עליה"
"איך אתה מכיר את אלברט?" שאלה ליה
משהו לא טוב קורה פה, היא הרגישה את זה. כל גופה היה מתוח, ידייה התחילו לרעוד מעט.
"חבר ותיק של המשפחה. במקרה באחד הביכורים שלו יצא לנו לדבר על אבא שלך. הזכרתי לו שהוא חייב לי טובה ו.." חיוך גדול נפרס על פניו ועיניו נצצו.
"ו מה?" שאלתי
"אמרתי לו שיספר לאבא שלך על ההשקעה הזאת ה'לא כל כך מוצלחת'- בלשון ההמעטה- ושישכנע אותו להשקיעה בה את כל כסופו. הוא הצליח"
ליה לא יכלה לזוז, גופה קפאה. היא נזכרה בשיחה של אביה עם אלברט בטלפון ועכשיו היא הבינה מה קרה. היא לא הבינה איך אביה יכל להסתיר דבר כזה ממנה.
"למה?" היא שאלה, קולה חסר כל צבע
"ידעתי שיכול להיות שלא תרצי לחזור אלי, אז הכנתי קלף מיכוח ליתר ביטחון. אם נחזור להיות ביחד, אני אוכל להחזיר לאבא שלך את הכסף אבל אם לא.."
ליה לא האמינה למשמע אוזנייה.
"אתה חושב שאני זונה? שאני אחזור אליך רק בגלל הכסף?" היא הייתה קמה והולכת באותה שניה אבל היא חשבה שרגליה לא יחזיקו אותה. היא הייתה המומה,נבגדת ונעלבת. 'הוא חושב שאני עד כדי כך רדודה?'
"את לא זוכרת כמה טוב היה לנו ביחד? והסקס, איזה סקס זה היה! הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים"
"אני זוכרת ולא מעוניינת" אמרה ליה בגועל, היא אפילו לא הייתה מסוגלת להסתכל עליו. עוד כמה דקות התרעננות והיא תוכל לקום וללכת משם.

'השעה כבר רבע לעשר' חשב מקס בפעם המי יודע כמה כשהסתכל בשעון שהיה תלוי על קיר המטבח שלו
הוא לא האמין שליה נפגשת עם האקס שלה! הוא פשוט לא האמין לזה! הוא כל כך רצה ללכת לשם ולשבור לו את העצמות!
מקס מילא שוב את כוס האלכוהול שלו ושתה את תכולתה בשלוק אחד
"'מה הוא חושב הבן זונה הזה? ליה שלי ולא של אף אחד אחר!" הוא צעק וזרק את הכוס על הקיר.
כשהבין מה שאמר נחרד. ליה שלו? הוא רוצה שתהיה שלו?
כן. התשובה קפצה לראשו ללא שליטה וללא רחמים.
הרבה בחורות היו שלו, והוא נהנה מכך הרבה זמן, אבל עם ליה זה היה שונה. הוא רצה שתהיה שלו באופן אחר אבל הוא לא ידע באיזה אופן.
מקס קם ממקומו לכיוון הדלת. כרגע זה לא משנה באיזה אופן הוא רוצה אותה.

פרק 16:

"לונה פארק?" שאלה ליה "ברצינות?" הרימה גבה.
"ברצינות" הוא אמר וחנה את מכוניתו בכניסה ללונה פארק. בדרך כלל היה בלתי אפשרי למצוא שם חניה.
ליה לא ציפתה לזה. נכון, מקס אמר שהוא יקח אותה למקום לא צפוי- אבל ללונה פארק?!
היא לא הייתה בלונה פארק שנים! היא אהבה את המקום, היא אהבה את הרכבות הרים המשוגעות ואת מגלשות המים הענקיות. היא אהבה את האוכל במחיר המופקע, את הסוכר המתוק ואת הפוקפורן מצופה בקרמל.אפילו לנקניקיה בלחמנייה היה טעם מיוחד בלונה פארק. היא אהבה את דוכני התחרויות והיריות שהיו בו, את הליצנים שהסתובבו שם ואת הגלגל הענק. היא אהבה בו הכל. טוב, כמעט הכל. הדבר היחידי שלא אהבה,היו התורים הארוכים נורא בכניסה. "לא הייתי בלונה פארק מאז שהייתי בת 17" אמרה ליה ויצאה מהמכונית בעקבות מקס.
"יותר מידי זמן" הוא אמר וחייך אליה.
ליה התחילה להתקדם לכיוון הקופות אבל מקס תפס בידה בעדינות ועצר אותה "מה את עושה?" הוא שאל.
"הולכת לקנות כרטיסים?" שאלה,בפליאה.
"למה?"
"כדי שנוכל להיכנס" אמרה ליה בגבה מורמת. למה עוד היא צריכה לקנות כרטיסים?
"לא קניתי כרטיסים למשהו כבר שנים! זוכרת? אני שחקן כדורגל"  
"ו..?" ליה לא הבינה מה הקשר.
הוא שחקן כדורגל, אז מה?
"אז אני לא צריך לקנות כרטיסים" הוא אמר "בואי" הוא משך בידה והוביל אותה לכניסה צדדית, למשרדים.
"מה קורה ג'יימס?" הוא אמר לאדם שישב במשרד.
"מקס!" הוא אמר בהפתעה וקם ממקומו "לאן נעלמת? לא ראינו אותך הרבה זמן" חיבק האיש את מקס.
"כדורגל, אתה יודע איך זה" הוא חייך.
"בטח שיודע" הוא אמר "אז אתה רוצה כרטיס מהיר לך ול.."
"ליה" מקס השלים את דבריו.
"לך ולליה" אמר ג'יימס "כן?"
הוא פתח את מגירת השולחן והוציא ממנה שני סרטים אדומים.
"בבקשה" הוא אמר והביא למקס את הסרטים.
"תהנו. ואם אתם צריכים משהו אתם יודעים איפה למצוא אותי" חייך.
הם יצאו ממשרדו, ליה הייתה נרגשת. יש להם כרטיס מהיר! אף פעם לא היה לה כרטיס מהיר! בזכות הכרטיס הם יכלו להיכנס לכל מתקן בלי לחכות בתור בכלל!
"אני לא מאמינה שהוא נתן לך כרטיס מהיר!" היא אמר בהתרגשות.
יש כאלה שיגידו שלהתרגש מדבר כזה זה ילדותי, אבל החלום ילדות של ליה היה לא לעמוד בתור בלונה פארק.
ההתרגשות של ליה הייתה מדבקת. למרות שבכלל לא זכר איך זה לעמוד בתור הוא הרגיש שהפעם הולך להיות מיוחד. בזכות ליה.
ליה ומקס נכנסו ללונה פארק ומקס חבש כובע ומשקפי שמש. ליה בכלל לא ראתה שלקח אותם.
"לא כל כך חם" אמרה ליה וחייכה, זה נראה קצת מגוחך.
"זה לא בגלל החום" הוא אמר וחייך אליה בחזרה "את לא רוצה שירדפו אחרינו בצרחות בכל הלונה פארק נכון?"
ליה לא הייתה רגילה לכל זה. חניה מול הכניסה של הלונה פארק,כרטיס מהיר, וצעקות התרגשות לא היו מוכרים לה. ליה הסתכלה על מקס ואז הבינה. הוא מפורסם. היא ידעה את זה אבל רק עכשיו ממש הבינה. היא יוצאת עם מישהו מפורסם. זה היה מוזר. היא לא הייתה טיפוס כזה. מצד שני היא גם לא הייתה הטיפוס שמתחנן לסקס בארון ציוד בבית חולים ככה שאין לדעת.
"לאן את רוצה ללכת קודם?" הוא שאל.
"לרכבת הזאת" היא הצביעה על רכבת ההרים הקרובה.
היא תכננה לעלות על כולן, לעשות את כל הדברים הכי מטורפים.

אחרי כמה שעות של ריצה בין רכבת הרים אחת לאחרת, השמש החלה לשקוע ומקס היה גמור, הוא לא ידע שהיא כל כך אוהבת רכבות הרים.
"בואי נשב לאכול משהו" הוא אמר לה "ננוח קצת" הסביר.
"גמרתי אותך?" היא שאלה בשובבות מתוקה.
"לגמרי" הוא לקח את ידה והוביל אותה לאיזור האוכל.
"מה את רוצה לאכול?" הוא שאל.
"נקניקה בלחמנייה" היא אמרה בלי לחשוב.
כבר עברו שנים מאז שאכלה נקניקיה בלחמנייה, היא אכלה אותן רק בלונה פארקים.
מקס הרים גבה אבל לא אמר דבר. היא נראת כמו בחורה של סושי, ממש לא של נקניקיה בבלחמניה. הם התיישבו באחד הספסלים, כשהלחמניה מוחזקת בידם.
"תודה" אמרה ליה.
"אין בעיה, זה בסך הכל לחמנייה בנקניקיה" מקס צחק,והביט בעינייה.
"לא התכוונתי לזה" היא אמרה "זאת אומרת התכוונתי גם לזה. תודה על הכל. על היום הזה. כבר מזמן לא נהנתי כל כך"
חיוך נפרס על פניו של מקס. היא נהנת. היא אמרה שהיא נהנת!.

הוא חיבק את כתפה ואמר "גם אני". זאת הייתה האמת, גם הוא מאוד נהנה. הוא נהנה מחברתה, מצחוקה, מצעקותיה ברכבות ההרים, מזעקות השמחה במגלשות המים והבעות פניה המשתנות ללא הרף. ממתי הוא שם לב לכל הדברים האלה? למרות שהייתה יפיפייה הוא מצא עצמו הולך שבי אחר צחוקה המתגלגל ודבריה השנונים.
ליה לא האמינה שהיא יושבת בלונה פארק עם מקס, אוכלת נקניקיה וממש מדברת. הוא ממש הקשיב, היא לא חשבה שהוא מסוגל לזה.
"אתה יודע" היא אמרה לפתע " בסינגפור אסור למכור מסטיקים"
"וואלה?" הוא אמר מרים גבה,לא מבין מאיפה היציאה באה לה.
"אמא שלי תמיד הייתה אומרת לנו את זה כשהיינו הולכים ללונה פארק"
מקס הסתכל עליה בשתיקה, הוא לא הבין למה היא מספרת לו את זה אבל הוא הרגיש שהיא הולכת להסביר לו.
"אמא שלי מתה בתאונת דרכים" היא אמרה בשקט "קיבלתי את זה מהתאונה" היא אמרה וחשפה  את הצלקת שהייתה על צווארה.
ליה הסתכלה על מקס, מחפשת סימני רתיעה על פניו אבל היא לא מצאה אותם ולכן היא המשיכה "אני ואמא שלי הלכנו לאכול בבית הקפה הקבוע שלנו. היא רצתה שנלך הביתה, היא הייתה עייפה בגלל שעבדה עד מאוחר אבל אני רציתי שנישאר עוד קצת. היא הסכימה. היא תמיד הסכימה" ליה נעצרה לרגע, לקחה נשימה עמוקה והמשיכה "גשם חזק ירד כשיצאנו, הכביש היה חלק והתווך ראיה היה גרוע, היא נסעה בזהירות ובאיטיות כדי שלא נחליק. זאת לא הייתה אשמתה, היא נסעה בכזאת זהירות!" דמעה בוגדנית החליקה במורד לחייה של ליה, היא מחתה אותה במהירות, מקווה שמקס לא ראה אותה "נהג משאית שיכור התנגש בנו. לאמא לא היה סיכוי, היא איבדה יותר מידי דם" ליה נעצרה. היא לא יכלה להמשיך. היא נסתה בכל כוחה לעצור את הדמעות אך לא הצליחה. הם החליקו במורד לחייה ללא שליטה "כל זה היה באשמתי, אם לא הייתי מבקשת ממנה להישאר, נהג המשאית לא היה פוגע בנו והיא הייתה בחיים!" היא אף פעם לא סיפרה את הקטע הזה למישהו. אפילו לא לאביה.
מקס פעל באופן אינסטינקטיבי,  בלי לחשוב, הוא הצמיד את ליה אליו לחיבוק חם ועוטף
"זאת לא אשמתך" הוא לחש לה "זאת אשמת הנהג השיכור. זאת לא אשמתך"
הוא נשק לראשה בעדינות "ששש.. זה בסדר, זאת לא אשמתך" הוא חיבק אותה עד שנרגעה .
"אני מצטערת" היא אמרה לבסוף מנגבת את דמעותיה "לא התכוונתי להוציא את כל זה עליך"
"זה בסדר" הוא אמר וליטף את שערה. כאב לו. כאב לו שהיא בכתה,שכאב לה. הוא הרגיש כל כך טוב כשהיא הייתה צמודה לגופו,הוא כל כך נהנה לחבק אותה.
"אוף ממש לא התכוונתי להרוס את האווירה ככה" היא אמרה ומשכה באפה בפעם האחרונה.
"לא הרסת" הוא חייך אליה וליטף את פניה. "רוצה לעלות על רכבת ההרים האחרונה?"
"בטח" היא אמרה והתרוממה ממקומה "נתערב שאני מגיעה קודם?"
"בספירה לשלוש" אמר מקס מתרומם ממקומו "אחת, שתים"
ליה לא חיכתה לשלוש והתחילה לרוץ "היי! זה לא פייר" צעק מקס והתחיל לרדוף אחריה, תוך מספר שניות הוא הגיע אליה "שכחת שאני שחקן כדורגל?" הוא שאל בחיוך, קרץ לה ועקף אותה. ליה הגיעה מתנשפת, מקס חייך "באמת חשבת שתוכלי להשיג אותי?" הוא שאל.
"תמיד שווה לנסות" היא אמרה.
הם עלו על המתקן, בלי לחכות בתור, וירדו מחויכים- זאת הייתה הרכבת הטובה ביותר שעלו עליה עד עכשיו.
"רוצה לעלות לגלגל הענק?" היא שאלה.
זה היה המתקן האהוב על ליה. למרות שאהבה מאוד את רכבות ההרים, הגלגל הענק הכי קסם לה, במיוחד בלילה כשהכוכבים מנצנים מעל.
"בטח" הוא אמר.
ליה לקחה את ידו ומשכה אותו לעבר הגלגל הענק. הם התיישבו באחד התאים והגלגל הענק יצא לדרך.
"תראה!" אמרה ליה בהתרגשות והצביעה על הלונה פארק שנפרס לפניה "איזה יופי!"
מקס הסתכל על ליה, חיוך נפרס על פניו כשראה כמה היא מתלהבת "נכון, אף פעם לא ראיתי משהו יפה כמו זה" הוא אמר בקול רך ומתוק.
ליה הפנתה את מבטה למקס, היא לא הייתה בטוחה שדיבר על הנוף, עיניו נצצו באופן מוזר.
עורה היפה של ליה נצץ באורו של הירח, שפתיה חייכו אליו, מבטה רך. היה בה זוהר של מלאכים,היא הייתה מלאך. הוא התקרב אליה ונשק לה. היא לא נמשכה הרבה זמן אבל היה בה משהו שונה, משהו תמים.
"אתה יודע, אתה יכול להיות מקסים כשאתה רוצה" היא אמרה .
"איך אפשר לחשוב אחרת?" הוא שאל וקרץ, ליה צחקה והוא הצטרף אליה.
כשירדו מהגלגל הענק הם הלכו ליציאה, הם עלו על כל המתקנים שרצו לעלות עליהם.
בדרך לביתה של ליה מקס ניסה להיזכר מתי נהנה כל כך בדייט. מתי הייתה הפעם האחרונה שהלך לדייט בכלל?
מקס חנה את מכוניתו מתחת לביתה של ליה. ליה יצאה מהמכונית וכך גם הוא.
"לילה טוב ,נהנתי" ליה אמרה ונשקה למקס על הלחי. מקס רצה הרבה יותר מנשיקה בלחי,הוא רצה אותה כאן ועכשיו. אבל משהו עצר בעדו. הוא ידע שאם ישכב איתה,הוא יהרוס הכל. לא הייתה אישה שבילה איתה יותר מכמה לילות.הוא לא ידע מה בליה גרם לו להרגיש שאם הוא יעשה את הצעד הזה איתה,הוא לא יוכל לעזוב לעולם.
זה הפחיד אותו.
הוא התבונן בגבה כשנכנסה לבניין שלה,נאנח בקול.
"היא משגעת אותי" מילמל כשנכנס למכונית ונסע משם.