מרגלת-סיפור בהמשכים

פרק 16:

"לונה פארק?" שאלה ליה "ברצינות?" הרימה גבה.
"ברצינות" הוא אמר וחנה את מכוניתו בכניסה ללונה פארק. בדרך כלל היה בלתי אפשרי למצוא שם חניה.
ליה לא ציפתה לזה. נכון, מקס אמר שהוא יקח אותה למקום לא צפוי- אבל ללונה פארק?!
היא לא הייתה בלונה פארק שנים! היא אהבה את המקום, היא אהבה את הרכבות הרים המשוגעות ואת מגלשות המים הענקיות. היא אהבה את האוכל במחיר המופקע, את הסוכר המתוק ואת הפוקפורן מצופה בקרמל.אפילו לנקניקיה בלחמנייה היה טעם מיוחד בלונה פארק. היא אהבה את דוכני התחרויות והיריות שהיו בו, את הליצנים שהסתובבו שם ואת הגלגל הענק. היא אהבה בו הכל. טוב, כמעט הכל. הדבר היחידי שלא אהבה,היו התורים הארוכים נורא בכניסה. "לא הייתי בלונה פארק מאז שהייתי בת 17" אמרה ליה ויצאה מהמכונית בעקבות מקס.
"יותר מידי זמן" הוא אמר וחייך אליה.
ליה התחילה להתקדם לכיוון הקופות אבל מקס תפס בידה בעדינות ועצר אותה "מה את עושה?" הוא שאל.
"הולכת לקנות כרטיסים?" שאלה,בפליאה.
"למה?"
"כדי שנוכל להיכנס" אמרה ליה בגבה מורמת. למה עוד היא צריכה לקנות כרטיסים?
"לא קניתי כרטיסים למשהו כבר שנים! זוכרת? אני שחקן כדורגל"  
"ו..?" ליה לא הבינה מה הקשר.
הוא שחקן כדורגל, אז מה?
"אז אני לא צריך לקנות כרטיסים" הוא אמר "בואי" הוא משך בידה והוביל אותה לכניסה צדדית, למשרדים.
"מה קורה ג'יימס?" הוא אמר לאדם שישב במשרד.
"מקס!" הוא אמר בהפתעה וקם ממקומו "לאן נעלמת? לא ראינו אותך הרבה זמן" חיבק האיש את מקס.
"כדורגל, אתה יודע איך זה" הוא חייך.
"בטח שיודע" הוא אמר "אז אתה רוצה כרטיס מהיר לך ול.."
"ליה" מקס השלים את דבריו.
"לך ולליה" אמר ג'יימס "כן?"
הוא פתח את מגירת השולחן והוציא ממנה שני סרטים אדומים.
"בבקשה" הוא אמר והביא למקס את הסרטים.
"תהנו. ואם אתם צריכים משהו אתם יודעים איפה למצוא אותי" חייך.
הם יצאו ממשרדו, ליה הייתה נרגשת. יש להם כרטיס מהיר! אף פעם לא היה לה כרטיס מהיר! בזכות הכרטיס הם יכלו להיכנס לכל מתקן בלי לחכות בתור בכלל!
"אני לא מאמינה שהוא נתן לך כרטיס מהיר!" היא אמר בהתרגשות.
יש כאלה שיגידו שלהתרגש מדבר כזה זה ילדותי, אבל החלום ילדות של ליה היה לא לעמוד בתור בלונה פארק.
ההתרגשות של ליה הייתה מדבקת. למרות שבכלל לא זכר איך זה לעמוד בתור הוא הרגיש שהפעם הולך להיות מיוחד. בזכות ליה.
ליה ומקס נכנסו ללונה פארק ומקס חבש כובע ומשקפי שמש. ליה בכלל לא ראתה שלקח אותם.
"לא כל כך חם" אמרה ליה וחייכה, זה נראה קצת מגוחך.
"זה לא בגלל החום" הוא אמר וחייך אליה בחזרה "את לא רוצה שירדפו אחרינו בצרחות בכל הלונה פארק נכון?"
ליה לא הייתה רגילה לכל זה. חניה מול הכניסה של הלונה פארק,כרטיס מהיר, וצעקות התרגשות לא היו מוכרים לה. ליה הסתכלה על מקס ואז הבינה. הוא מפורסם. היא ידעה את זה אבל רק עכשיו ממש הבינה. היא יוצאת עם מישהו מפורסם. זה היה מוזר. היא לא הייתה טיפוס כזה. מצד שני היא גם לא הייתה הטיפוס שמתחנן לסקס בארון ציוד בבית חולים ככה שאין לדעת.
"לאן את רוצה ללכת קודם?" הוא שאל.
"לרכבת הזאת" היא הצביעה על רכבת ההרים הקרובה.
היא תכננה לעלות על כולן, לעשות את כל הדברים הכי מטורפים.

אחרי כמה שעות של ריצה בין רכבת הרים אחת לאחרת, השמש החלה לשקוע ומקס היה גמור, הוא לא ידע שהיא כל כך אוהבת רכבות הרים.
"בואי נשב לאכול משהו" הוא אמר לה "ננוח קצת" הסביר.
"גמרתי אותך?" היא שאלה בשובבות מתוקה.
"לגמרי" הוא לקח את ידה והוביל אותה לאיזור האוכל.
"מה את רוצה לאכול?" הוא שאל.
"נקניקה בלחמנייה" היא אמרה בלי לחשוב.
כבר עברו שנים מאז שאכלה נקניקיה בלחמנייה, היא אכלה אותן רק בלונה פארקים.
מקס הרים גבה אבל לא אמר דבר. היא נראת כמו בחורה של סושי, ממש לא של נקניקיה בבלחמניה. הם התיישבו באחד הספסלים, כשהלחמניה מוחזקת בידם.
"תודה" אמרה ליה.
"אין בעיה, זה בסך הכל לחמנייה בנקניקיה" מקס צחק,והביט בעינייה.
"לא התכוונתי לזה" היא אמרה "זאת אומרת התכוונתי גם לזה. תודה על הכל. על היום הזה. כבר מזמן לא נהנתי כל כך"
חיוך נפרס על פניו של מקס. היא נהנת. היא אמרה שהיא נהנת!.

הוא חיבק את כתפה ואמר "גם אני". זאת הייתה האמת, גם הוא מאוד נהנה. הוא נהנה מחברתה, מצחוקה, מצעקותיה ברכבות ההרים, מזעקות השמחה במגלשות המים והבעות פניה המשתנות ללא הרף. ממתי הוא שם לב לכל הדברים האלה? למרות שהייתה יפיפייה הוא מצא עצמו הולך שבי אחר צחוקה המתגלגל ודבריה השנונים.
ליה לא האמינה שהיא יושבת בלונה פארק עם מקס, אוכלת נקניקיה וממש מדברת. הוא ממש הקשיב, היא לא חשבה שהוא מסוגל לזה.
"אתה יודע" היא אמרה לפתע " בסינגפור אסור למכור מסטיקים"
"וואלה?" הוא אמר מרים גבה,לא מבין מאיפה היציאה באה לה.
"אמא שלי תמיד הייתה אומרת לנו את זה כשהיינו הולכים ללונה פארק"
מקס הסתכל עליה בשתיקה, הוא לא הבין למה היא מספרת לו את זה אבל הוא הרגיש שהיא הולכת להסביר לו.
"אמא שלי מתה בתאונת דרכים" היא אמרה בשקט "קיבלתי את זה מהתאונה" היא אמרה וחשפה  את הצלקת שהייתה על צווארה.
ליה הסתכלה על מקס, מחפשת סימני רתיעה על פניו אבל היא לא מצאה אותם ולכן היא המשיכה "אני ואמא שלי הלכנו לאכול בבית הקפה הקבוע שלנו. היא רצתה שנלך הביתה, היא הייתה עייפה בגלל שעבדה עד מאוחר אבל אני רציתי שנישאר עוד קצת. היא הסכימה. היא תמיד הסכימה" ליה נעצרה לרגע, לקחה נשימה עמוקה והמשיכה "גשם חזק ירד כשיצאנו, הכביש היה חלק והתווך ראיה היה גרוע, היא נסעה בזהירות ובאיטיות כדי שלא נחליק. זאת לא הייתה אשמתה, היא נסעה בכזאת זהירות!" דמעה בוגדנית החליקה במורד לחייה של ליה, היא מחתה אותה במהירות, מקווה שמקס לא ראה אותה "נהג משאית שיכור התנגש בנו. לאמא לא היה סיכוי, היא איבדה יותר מידי דם" ליה נעצרה. היא לא יכלה להמשיך. היא נסתה בכל כוחה לעצור את הדמעות אך לא הצליחה. הם החליקו במורד לחייה ללא שליטה "כל זה היה באשמתי, אם לא הייתי מבקשת ממנה להישאר, נהג המשאית לא היה פוגע בנו והיא הייתה בחיים!" היא אף פעם לא סיפרה את הקטע הזה למישהו. אפילו לא לאביה.
מקס פעל באופן אינסטינקטיבי,  בלי לחשוב, הוא הצמיד את ליה אליו לחיבוק חם ועוטף
"זאת לא אשמתך" הוא לחש לה "זאת אשמת הנהג השיכור. זאת לא אשמתך"
הוא נשק לראשה בעדינות "ששש.. זה בסדר, זאת לא אשמתך" הוא חיבק אותה עד שנרגעה .
"אני מצטערת" היא אמרה לבסוף מנגבת את דמעותיה "לא התכוונתי להוציא את כל זה עליך"
"זה בסדר" הוא אמר וליטף את שערה. כאב לו. כאב לו שהיא בכתה,שכאב לה. הוא הרגיש כל כך טוב כשהיא הייתה צמודה לגופו,הוא כל כך נהנה לחבק אותה.
"אוף ממש לא התכוונתי להרוס את האווירה ככה" היא אמרה ומשכה באפה בפעם האחרונה.
"לא הרסת" הוא חייך אליה וליטף את פניה. "רוצה לעלות על רכבת ההרים האחרונה?"
"בטח" היא אמרה והתרוממה ממקומה "נתערב שאני מגיעה קודם?"
"בספירה לשלוש" אמר מקס מתרומם ממקומו "אחת, שתים"
ליה לא חיכתה לשלוש והתחילה לרוץ "היי! זה לא פייר" צעק מקס והתחיל לרדוף אחריה, תוך מספר שניות הוא הגיע אליה "שכחת שאני שחקן כדורגל?" הוא שאל בחיוך, קרץ לה ועקף אותה. ליה הגיעה מתנשפת, מקס חייך "באמת חשבת שתוכלי להשיג אותי?" הוא שאל.
"תמיד שווה לנסות" היא אמרה.
הם עלו על המתקן, בלי לחכות בתור, וירדו מחויכים- זאת הייתה הרכבת הטובה ביותר שעלו עליה עד עכשיו.
"רוצה לעלות לגלגל הענק?" היא שאלה.
זה היה המתקן האהוב על ליה. למרות שאהבה מאוד את רכבות ההרים, הגלגל הענק הכי קסם לה, במיוחד בלילה כשהכוכבים מנצנים מעל.
"בטח" הוא אמר.
ליה לקחה את ידו ומשכה אותו לעבר הגלגל הענק. הם התיישבו באחד התאים והגלגל הענק יצא לדרך.
"תראה!" אמרה ליה בהתרגשות והצביעה על הלונה פארק שנפרס לפניה "איזה יופי!"
מקס הסתכל על ליה, חיוך נפרס על פניו כשראה כמה היא מתלהבת "נכון, אף פעם לא ראיתי משהו יפה כמו זה" הוא אמר בקול רך ומתוק.
ליה הפנתה את מבטה למקס, היא לא הייתה בטוחה שדיבר על הנוף, עיניו נצצו באופן מוזר.
עורה היפה של ליה נצץ באורו של הירח, שפתיה חייכו אליו, מבטה רך. היה בה זוהר של מלאכים,היא הייתה מלאך. הוא התקרב אליה ונשק לה. היא לא נמשכה הרבה זמן אבל היה בה משהו שונה, משהו תמים.
"אתה יודע, אתה יכול להיות מקסים כשאתה רוצה" היא אמרה .
"איך אפשר לחשוב אחרת?" הוא שאל וקרץ, ליה צחקה והוא הצטרף אליה.
כשירדו מהגלגל הענק הם הלכו ליציאה, הם עלו על כל המתקנים שרצו לעלות עליהם.
בדרך לביתה של ליה מקס ניסה להיזכר מתי נהנה כל כך בדייט. מתי הייתה הפעם האחרונה שהלך לדייט בכלל?
מקס חנה את מכוניתו מתחת לביתה של ליה. ליה יצאה מהמכונית וכך גם הוא.
"לילה טוב ,נהנתי" ליה אמרה ונשקה למקס על הלחי. מקס רצה הרבה יותר מנשיקה בלחי,הוא רצה אותה כאן ועכשיו. אבל משהו עצר בעדו. הוא ידע שאם ישכב איתה,הוא יהרוס הכל. לא הייתה אישה שבילה איתה יותר מכמה לילות.הוא לא ידע מה בליה גרם לו להרגיש שאם הוא יעשה את הצעד הזה איתה,הוא לא יוכל לעזוב לעולם.
זה הפחיד אותו.
הוא התבונן בגבה כשנכנסה לבניין שלה,נאנח בקול.
"היא משגעת אותי" מילמל כשנכנס למכונית ונסע משם.