מרגלת-סיפור בהמשכים

 פרק מספר 4-

ליה התעוררה אך לא פקחה את עינייה, ראשה פעם בכאב. היא הרגישה כאילו פיל התיישב לה על הראש. אינסטינקטיבית היא חיבקה את מה שישנה עליו-בדרך כלל המיטה שלה, רק שהפעם זה היה חמים ורך יותר מהרגיל. זה הרגיש יותר כמו בן אדם. זה לא הרגיש כמו מיטה או כרית. יד חמה וגדולה עטפה אותה והיא פקחה את עינייה במהירות. מקס.
מה הוא עושה פה? למה הוא בחדר שלי?למה הוא במיטה שלי? עשרות שאלות התרוצצו במוחה.ליה לא הייתה טיפוס של בוקר וכאב הראש הנורא שהיה לה גרם לה לחשוב לאט יותר מהרגיל. היא הרימה את ראשה בזהירות כדי לא להעיר את מקס והסתכלה סביבה. זה ללא ספק לא היה הבית שלה. זו לא הייתה המיטה שלה. מה שאומר שהיא... בבית של מקס! ליה התאמצה להיזכר איך הגיעה לפה. היא נזכרה בשיחת הטלפון שלה עם אהרון. היא באה כדי לבדוק את מקס... אבל מה היא עושה במיטתו? למרות שהתאמצה מאוד ליה לא הצליחה להיזכר איך הגיעה למצב הזה. מה היא עשתה אתמול בלילה? מחשבה איומה ומענגת בצורה בלתי רגילה עלתה במוחה. ליה הסתכלה על חזהו החשוף של מקס ועל חולצתו הזרוקה בקירבת מקום. הם באמת עשו את זה? ליה נלחצה. למרות שהמחשבה העבירה בה רעד של התרגשות היא הרגישה את הכעס עולה בה. כעס על עצמה.היא לא כזאת. אסור לה להיות כזאת.
ליה הרימה באיטיות ובחשש הולך וגובר את השמיכה שכיסתה אותה. היא לבשה את הג'יינס שלה היא הביטה במקס וראתה שגם הוא ישן עם מכנס,היא נרגעה מעט.
היא חייבת להסתלק משם, היא ידעה את זה. היא באמת התכוונה ללכת. ממש כל רגע. אבל בינתיים... היא שאפה את ריחו של מקס, איזה ריח היה לו!היא בחנה את פניו מקרוב, את הזיפים שצמחו על פניו, את הריסים הארוכים, את עצמות הלחיים המקסימות ואת השפתיים הבשרניות. איזה שפתיים היו לו! מחשבה בלתי רצונית עלתה בראשה 'שפתיים שחייבים לנשק'. ליה הניחה את ראשה בחזרה על חזהו של מקס. רק עוד קצת. עוד קצת ודי.עוד כמה דקות והיא הולכת. אבל היא כל כך לא רצתה ללכת. היא נצמדה למקס, עצמה את עינייה ונהנתה מחום גופו. לאחר כמה דקות ואולי כמה שעות ליה התרוממה ממקס בזהירות. היא הזיזה את ידו של מקס שעטפה אותה וזזה ממנו באיטיות. היא התכוונה לקום וללכת. באמת. אבל היא הייתה חייבת להסתכל עליו בפעם האחרונה לפני שהיא הולכת. היא הביטה בו, על פניו הישנות והשלוות, על חזהו החשוף ועל שפתיו שנראו כל כך רכות. היא פעלה מהר ובלי לחשוב, גופה פעל לבד בלי שום פקודה מהמוח. היא הצמידה את שפתיה לשפתיו. הן היו חמות ונעימות כמו שאר גופו.
'למה הוא חם כל הזמן?' חשבה ליה בזמן שהתנתקה ממנו בערפול חושים. היא קמה מהמיטה בזהירות עדיין מסוחררת מעט. המיטה חרקה כשקמה. ליה הסתכלה בחרדה מעבר לכתפה, מקס עדין ישן. כשחיפשה את נעליה היא הרגישה כמו בסרט רומנטי גרוע. מתי חייה הפכו לקומדיה רומנטית לא מוצלחת?
"בוקר טוב" קול מתוק, עדין וישנוני בירך אותה, קולו של מקס,שהתעורר.
היא נעלה במהירות את הנעליים אחרי שמצאה אותם סוף סוף.
"היי" היא אמרה בקול לחוץ.
לא היה לה מושג מה עושים בסיטואציה כזאת, זה אף פעם לא קרה לה. היא כל כך רצתה לצאת מהדירה הזאת!
"ביי" היא אמרה והלכה לתיקה במהירות.
"רגע, חכי!" אמר מקס וקפץ ממיטתו במהירות והתקדם אליה, כל סימן לחוסר ערנות מצידו נעלם "את לא צריכה ללכת" הוא אמר מתקדם אליה.
"אני חושבת שכן" היא אמרה.
מקס לא היה רגיל לזה, דבר כזה אף פעם לא קרה לו. בדרך כלל הבחורה רוצה להישאר אצלו והוא רוצה שתלך. הוא לא ידע איך לשכנע את ליה להישאר, הוא לא ידע מה להגיד לה כדי שלא תלך. פתאום הוא הבין איך מרגישות הנשים בבוקר שאחרי,אבל זה אפילו לא היה הבוקר שאחרי,הם הרי לא עשו כלום. אז למה זה כל כך כאב לו?
"ליה בבקשה" הוא אמר וצמצם את המרחב ביניהם לסנטימטרים ספורים בלבד ולקח את ידה "אני רוצה שתישארי" הביט בעינייה.
ליה שלפה את ידה מידו והתרחקה ממנו במהירות. היא ידעה שאם תישאר שם עוד קצת היא תקבל את הצעתו.
"מצטערת" היא הרימה את תיקה מהרצפה ויצאה כמעט בריצה מהדירה.
רק כשראתה את מכוניתה הרשתה לעצמה להאט. מקס לא רדף אחריה. הוא ידע שאין טעם לרדוף אחריה, הוא ידע שהיא לא תבוא איתו עכשיו. הוא הסתכל עליה מהחלון, נכנסת למכוניתה ומתניעה. זיכרונות מהלילה הקודם הציפו אותו, הוא חייך.
עכשיו היה בטוח, הוא לא הזמין אותה לצאת איתו, כשחושבים על כך הוא לא הזמין מישהי לצאת איתו כבר הרבה מאוד זמן.
ליה הסתכלה על שעונה, היא מאחרת לעבודה. למרות זאת היא נסעה לביתה. היא הייתה חייבת להחליף בגדים ולהתקלח. היא לא יכולה לבוא לעבודה באותם בגדים שלבשה אתמול. בזמן הנסיעה ליה ניסתה לשכנע את עצמה שזה בסדר שהיא לא זוכרת מה קרה אתמול בלילה. אפילו בסדר גמור.שעדיף ככה. לא צריך לזכור כל דבר. אבל היא לא הצליחה, זה נורא ואיום שהיא לא זוכרת מה קרה! איך היא תתנהג עם מקס עכשיו?
הבוקר הזה בהחלט היה מביך. אחרי ששתתה קפה האירועים של אמש החלו לחזור אליה לאט לאט. היא נחרדה מהמחשבה שהיא זו שיזמה את העניינים אתמול בלילה. חיוך בלתי רצוני עלה על שפתיה כאשר נזכרה בנשיקה שלהם,האצבע שלה התרוממה ונגעה במקום בו מקס נשק לה אתמול. היא הורידה בחדות את האצבע שלה וניערה את עצמה. מזכירה לעצמה שכל מה שקרה אתמול היה טעות ענקית שאסור שהיא תחזור.
אז למה זה הרגיש לה כל כך טוב?
הרי מקס היה בן אדם שחצן,מגעיל,יהיר,חסר כל כבוד לאחרים,שחושב שהוא מרכז העולם,שחושב שכולם חייבים לו משהו.
אז למה הוא גרם לה להרגיש בפעם הראשונה בחייה כמו אישה?
היא יודעת למה,כי הוא בעל ניסיון מיני עשיר שהתנסה עם נשים רבות בעבר ובמיוחד כי הוא יודע לשחק ברגשות של נשים כל כך טוב. הוא היה רגיל להפעיל קסמים על נשים,הוא ידע את העבודה טוב מאוד. אבל לא, היא לא תיתן לקסמים שלו לעבוד עליה.

עבר יותר משבוע מאז אותו בוקר, מקס כבר חזר לשחק. ליה הייתה נבוכה ומתוסכלת בנכחותו של מקס. הזיכרונות ששבו אליה מאותו לילה לא נתנו לה מנוח.
היא ניסתה לא לחשוב על כך. היא באמת השתדלה. אבל מוחה לא שמע לה. מחשבותיה נדדו שוב ושוב לאותו הלילה, למקס ולמגעו. היא לא יכלה להפסיק להסמיק לנוכח המחשבה שהיא זו שנישקה אותו ראשונה.
מקס נכנס ללא הרף למשרדה והוא תפס אותה לא פעם מסמיקה, נוכחותו תמיד העמיקה את האדמומיות בפניה. היא הייתה נבוכה מידי בשביל לדבר איתו, שלא לדבר על להסתכל בעיניו. בגלל פציעתו הוא בא לבדיקות לפחות פעם ביום, לפעמים אפילו פעמיים. היא לא יכלה להתחמק ממנו, חלק מתפקידה היה לטפל בו.
"תתני לי הזדמנות" ביקש מקס בפעם האלף בזמן שליה בדקה את רגלו.
"לא" אמרה לי והפנתה את גבה.
היא לקחה את הגיליון  הרפואי של מקס ועשתה את עצמה כאילו היא כותבת בו משהו, היא כבר סיימה לכתוב מזמן את כל מה שהיה נחוץ, אבל הוא לא ידע את זה. זה היה המוצא היחיד שלה בלפגוש את עיניו.
"את לא תתחרטי על זה" הוא אמר, שום נימה לעגנית או יהירה לא התגנבה לקולו
במהלך השבוע וחצי האחרונים מקס לא ניסה לשלוח ידיים, הוא רק ביקש ממנה לצאת איתו.
היא לא הייתה בטוחה שהיא מעדיפה את הגרסה הזאת של מקס. היה הרבה יותר קל לעמוד בפניו שניסה לגעת בה כול הזמן, אז לפחות הייתה לה סיבה מוצדקת לדחות אותו בפני עצמה.
"אני חושבת שכן" היא אמרה
"נהנת איתי בלילה ההוא, זוכרת?" מקס חייך,הוא נהנה מאוד בלילה ההוא.
"האמת שלא" היא שיקרה "אני לא זוכרת"
אבל מה היא יכלה לעשות? להגיד לו את האמת? היא ידעה שאם היא תגיד למקס שהיא זוכרת היטב את מה שקרה היא לא תוכל לעמוד מולו. חיוכו של מקס ירד מפרצופו.
זאת הייתה הפעם הראשונה שדיברו על הלילה ההוא, זה לא היה הכיוון שחשב עליו כשדמיין את השיחה הזו.
מקס עבר בזיכרונו על הלילה ההוא אלפי פעמים מאז, אך לא אמר לליה דבר. באותו הלילה קרה לו משהו לא קרה לו אף בפעם עם בחורה, בעצם דבר כזה לא קרה לו מאז שעזב את בית דודתו. הוא חשב על ליה, על הרצונות שלה, הוא חשב על הרצונות והרגשות של מישהו אחר מלבד עלו שלו. הוא ידע שהיא קצת שיכורה ואולי לא שלוטת בעצמה. והוא לא רצה לנצל את זה. הוא רצה להגן עליה ולשמור עליה. לשמור עליה מפני עצמה וגם מפניו. הוא לא רצה שתהיה איתו רק בגלל האלכוהול. הוא רצה אותה באמת.
"את.. לא זוכרת?" הוא שאל מבולבל, לזה הוא לא ציפה
"כלום" היא אמרה "הדבר האחרון שאני זוכרת זה שבאתי לבדוק אותך" היא עדין לא הסתכלה עליו, היא הייתה שקרנית איומה. מקס היה רואה את השקר בעינייה אם הייתה מסתכלת עליו.
"וחוץ מזה?" הוא שאל, הבעת פניו לא ברורה.
"שום דבר" היא אמרה.
"את משקרת" הוא התקרב אליה.
"אני לא" ניסתה לשכנע אותו. או אולי את עצמה. היא כן נהנתה בלילה ההוא,למרות שלהודות בזה היה מאוד קשה בשבילה.
"את כן" הוא אמר, נימת קולו בטוחה.
"אני לא" היא אמרה שוב, קולה סדוק מעט.
"אם את לא משקרת" הוא אמר קולו עדין "למה את לא מסתכלת עלי?"
ליה הרימה את ראשה אליו, זאת הייתה טעות. פניו הקרינו חום וביטחון. היא הסיטה את מבטה במהירות. כמה השפעה הייתה למבט אחד קטן שלו עליה!
"ליה את לא יודעת לשקר" הוא אמר ולקח את ידה.
זאת הייתה הפעם הראשונה מאז הפעם ההיא שמקס ניסה לגעת בה. הוא ליטף את כף ידה בעדינות כאילו פחד שתישבר בין אצבעותיו. הוא נשק לידה והתבונן בפניה.
"אני לא מוותר" הוא אמר ויצא ממשרדה.
ליה הרימה את ידה לפני פניה ובחנה אותה, היא בערה באש נעימה ומדגדגת. חיוך בלתי צפוי נפרס על פניה. היא שמחה. היא שמחה שמקס לא התכוון לוותר.